מדוע אין שום גוף מפקח על שופטים בדימוס אשר לאחר פרישתם פותחים ביהמש פרטי לצורך גישורים ובוררויות? מדובר בתעשיה שלמה של קומבינות ללא שום פיקוח שופטים בדימוס גובים מאות אלפי שקלים על כל בוררות או גישור כאשר ברוב המיקרים הדברים נסגרים בדרכים חשוכות ללא שום אפשרות ערעור ובקומבינות עם עורכי הדין

מספיק עם לשעברים כמו שלי טימן שהחיוך המזויף שלו מסתיר תאוות פרסום עצמי ללא גבול. מדינת ישראל העניקה לך פנסיה הגונה לא כדי שתפרשן את מי שעומדים בקו החזית של הפשיעה ושופטים אירגוני פשע ופוליטיקאים מושחתים. יש עוד כמה לשעברים ששוכחים ששופטים מכהנים הם כמו חיילי צה'ל- אינם רשאים להגיב על עלילות שווא וביקורת פופוליסטית. כדאי שחולי הפרסום יזכרו שכאשר הם ישבו על כס השופט נתן להם הציבור קרדיט שישפטו ביושר ומותר להם גם לשגות לפעמים. לשם כך יש ערכאות ערעור. ועוד דבר חשוב! מי שלא מכיר את פרטי הפרטים של העדויות והראיות מוטב לו שישתוק ולא יהיה עיצס גיבר.

החקיקה הדתית בזמן האחרון מנסה למצוא איזון ראוי. קחו את חוק הגיור, קחו את חוק פתיחת רישום אזורי נישואים (ואפילו אפשר לדרג את השירות באינטרנט, צריך רק להקליד דירוג רבנויות). אבל מה אכפת ללבני להשחיר סתם? אי אפשר הרי לומר אמירה מורכבת על המציאות.