מרתק מעניין אין כמו להתאהב מחכים

יש התאהבות שאינה רק במראה החיצוני אלא גם באופי, והיא זו שמחזיקה לאורך זמן. רק שילוב של השתיים, יפיק יחסים אמיתיים לאורך זמן. מנסיוני התאהבויות של רגע נגמרות תוך חודשיים-שלושה, ולפעמים תוך יומיים. יש אנשים שמתמכרים לזה ויש שנפגעים עד שלא מנסים יותר, ומחמיצים חיים. לכן חשוב לשאול שאלות ולהכיר לפני. כי רק ידידות שמתפתחת לאהבה, היא הדרך למערכת יחסים ארוכה. מוזר שעל זה אין מחקרים. המדע עדיין לא שם.

מצאו ביטוי פיזי לרגש האהבה. מכאן ועד הסבר למה התאהבת בכלל, בלי ל קחת סמים, או למה נמשכת לאדם ספיציפי, המרחק גדול.

מהרגע שאנחנו נולדים אנחנו מתמכרים לאוכל, לאהבה, לתשומת לב, לטלויזיה, וכו' כל החיים רק נלחמים בעצמנו עם הדחפים הקדומים שלנו שלא מתאימים לעולם המודרני בקיצור, סיוט. תפסיקו לעשות ילדים כדי שתיגמר כבר שרשרת הסבל הזאת של האנושות!

כתבה מרטיטה....

בהקשר לניסוי הראשון המתואר עם המפגש עם בחור/בחורה בחדר ההמתנה לאחר ביצוע המשימות. התופעה נקראת בתחום הנוירוביולוגיה : "הפרעה" כדי ללמוד משהו צריך שהזכרון יעבור קונסולידציה- עיבוד לאחר שהוא נכנס כזכרון לטווח קצר והופך לזכרון לטווח ארוך. אם מיד אחרי שלמדנו משהו אנחנו מתרכזים בדבר אחר- כמו למשל בחורה יפה, אז הקונסולידציה נפגעת והזכרון יתעמעם/ייפגע. אין פה שום קשר לירידה באייקיו. לכן- אם למדתם משהו חשוב, עשו הפסקה- לכו לישון. מובטחת הצלחה בלימודים.

לרגעים אני שוכחת - אבל אז מוצפת שוב.

לפני שנה הגיעה מישהי מחו"ל לביקור והיה לנו קליק מיידי שלא קורה לי לעתים קרובות. לא קרה בינינו כלום פיזית אבל היה לי רצון בלתי נשלט להישאר איתה כל היום ביחד. כמובן שזה היה בלתי אפשרי במסגרת העבודה. אחרי שבוע היא חזרה לחו"ל ואני לא חושב שעבר שבוע שלא חשבתי עליה מאז, אבל לא ניסיתי ליצור איתה קשר מסיבות ברורות. לפני שבוע היא חזרה לביקור ושוב נדלקתי. הפעם דיברנו הרבה מעבר להפסקת הקפה עד לנקודת שאני חתכתי כי הבוס שלי עבר פעמיים לידי ואני עדיין הייתי באותו המקום איתה.. ביומיים האחרונים לא יצא לנו להיפגש בפינת הקפה וממש הרגשתי דיכאון. פעם אחת היא עברה עם קולגות אחרות במסדרון ורק אמרה שלום. אני זוכר שפשוט הייתי בהיי מהשלום הזה. פעם נוספת היא עברה במסדרון ואני דיברתי עם מישהו והיא לא אמרה כלום. אני זוכר איזה דיכאון הרגשתי כשראיתי אותה בזווית העיין עוברת בלי להגיד שלום...פשוט הייתי בסרט כל היום עם תחושה כזאת של "אני לא יודע מה הצד השני מרגיש כלפיי"...התפוקה שלי בעבודה היתה רבע מבדר"כ. אבל אני נשוי. וגם היא...אני יודע שאני מאוהב בה וזה כל כך מכאיב לי מכל כך הרבה סיבות...(והנה, רק הפוסט הזה הוא הוכחה שגברים נהפכים לנשיים יותר תחת השפעת הסם). אני לא מבין איך הצלחתי להתאהב במישהי רק בגלל כמה שיחות בפינת קפה. אני בכלל לא מכיר אותה. זה אכן טירוף.

מהרגע שאנחנו נולדים אנחנו מתמכרים לאוכל, לאהבה, לתשומת לב, לטלויזיה, וכו' כל החיים רק נלחמים בעצמנו עם הדחפים הקדומים שלנו שלא מתאימים לעולם המודרני בקיצור, סיוט. תפסיקו לעשות ילדים כדי שתיגמר כבר שרשרת הסבל הזאת של האנושות!

שרק גורם לבעיות ולא תורם בכלום. למה לא יכולים להחליף את הרגש המטומטם הזה למשהו מועיל? כמו יותר חוכמה?

ואמרתם שזה כדי לעשות אידאליזציה לבת הזוג, וכדי שלא ינסה לנתח בצורה הגיונית את המצב. לדעתי - הסיבה היא אחרת לחלוטין. האם מישהו ניסה לדבר עם מישהי בדייט על דברים שצריכים לחשוב בשביל לדבר עליהם ? (על הנדסה, על מדעים, עם דברים שכאלו ?) האם אתם זוכרים את התגובה שקיבלתם ? (האם יש סיכוי שהתגובה היתה בטווח הפליאה ועד ההתפלצות ? האם התגובה היתה דומה לסצינה מ"היפה והחנון" ?) נכון שאמרו לכם שלא מדברים על דברים כאלו, אם רוצים להרשים מישהי ? עכשיו חשבו שוב למה החלק הקוגניטיבי נכבה.

עד שבקושי סיימתי את התואר. ממש השתדלתי ועבדתי קשה, אבל התחושה הייתה שמשהו פשוט לא עובד. עד היום אני בטוחה שיכולתי לעשות הרבה יותר, אבל מערכת התגמול שלי השתוללה ואיזורי קבלת ההחלטות חרקו. יחד עם זאת קשה לי שלא להתגעגע לתקופה ההיא ודי ברור למה.

התחושה הכי טובה ביקום.

אני חושב שמי שיסכים לקחת תרופה שאמורה להוציא אותו מדיכאון הוא ממש שפן בניסוי. אין היום באמת צורך לדברים האלה כשיש כל כך הרבה פתרונות שמבוססים על דברים טבעיים כמו למשל תוספי תזונה (שורש גינסנג קוריאני של סולגאר הוא דוגמא טובה לאחד מהם). ולגבי הניסוי באוניברסיטה בהולנד-מרתק! אני חייב לשלוח את זה לחברים שלי שיקראו