אני לא ממליץ על חזרה בתשובה. כתבתי את זה כדוגמה לאובדן הכרה אולטימטיבי. כדרך של אסקפיזם מהמציאות הקרה שאומרת בלי מיצמוץ והיסוס: אין טעם ואין סיבה ואין תכלית. היחס ההפוך שיש במציאות בין אושר לרמה שכלית - מכתיב לנו להיות חסרי הכרה או בצורה הקלה והפופולארית יותר: לחזור בתשובה על מנת להיות מאושרים יותר. לאבד את הקשר עם המציאות ולפרש אותה בצורה הכי רחוקה מכפי שהיא. החזרה בתשובה פה, מהווה אלגוריה לאיבוד הכרה טוטאלי וולונטרי. אגב איבוד ההכרה הזה מוכיח את עצמו ואנשים דתיים שחיים עם תכלית ועם קהילה תומכת - מאריכים ימים יותר מאחרים. וזה נכון לבני כל דת שהיא. להאמין זה בריא. לשחרר ולהאמין בשקר - זה מרגיע וטוב לגוף. להתכחש למציאות זה נפלא! חטפת מחלה קשה? אלוהים מנסה אותך. הוא עדיין אוהב אותך ושומר עליך. וכמובן שהשפעת המוח על הגוף יכולה להיות מכריעה לטובה או לרעה, בזמן מחלות ובכלל. החשבון פשוט: לחיות תשעים שנה ולמות טיפש (שמשוכנע שהוא נזר הבריאה וגם חכם וגם חשוב ונעלה על אחרים) ומאושר או למות בגיל 70 מפוחד ומבוהל. יתרה מכך: אני מאמין שהצורך האנושי בסיבה ובתכלית הוא צורך אנושי גרידא ואין מאחוריו כלום מלבד הצורך. הצורך הוא כמובן תולדה רגשית נטו וכל עוד לאדם יהא רגש, השאלות הרגשיות יצופו. מבחינת הטבע אין משמעות לרגש. הרגש הוא כלי להניע את האורגניזם באשר הוא, לשרוד. אם הרגש לא היה מביא לתכלית זו - הוא לא היה קיים. הוא לא היה מתעדף יצורים רגשיים בתהליך האבולוציה. אבל על הדרך השתבש משהו והרגש הטפל הפך לעיקר. לצערי אני כבר לעולם לא אוכל לשקר לעצמי ולהאמין. אלב כן בהחלט: אני מקנא במאמינים! הם במקום הרבה יותר טוב מאשר אנחנו. ממש כמו "רשע וטוב לו", כך טיפש ונפלא לו. גם לרשע וגם לטיפש היה מגיע עונש, אבל הפלא ופלא: שניהם מקבלים בונוס בחיים. מה שמוכיח סופית שאין משמעות לטוב ולרע בטבע, אלא רק ל: אפקטיבי.

אתה יודע מה הכי גרוע? שלא יודעים משהו ואז ממציאים סיבה. במקום להודות שאנחנו לא יודעים מה תכלית הקיום (אם יש כזו בכלל) חלקנו (כמוך) ממציאים פיות, שדים, דרקונים, אלוהים, שטן, דת, תורה, וכו׳ - שאין להם שום קשר או אחיזה במציאות. מה אנחנו כן יודעים? שאנחנו כאן. עכשיו מה שמשנה זה איך אנחנו מתנהגים בצורה חיובית אחד כלפי השני, כלפי החלשים, כלפי בע״ח, כלפי הסביבה. והכי חשוב: איך אנחנו הופכים כאינדיבידואלים וחברה לטובים יותר. נ.ב. - את האמת יש סיכוי גבוה יותר למצוא דרך המדע מאשר דרך הדת.

למה באתי לעולם? לשאלה "איך הגעת לפה?" ענה לי פועל בניין בפשטות: הגעתי לפה מהXXסשלהאמאשלי. או במילים אחרות: הפן הטכני? לא ממש מעניין. אפשר להסביר ביולוגית את העניין, אפשר לפתח עוד טכנולוגיות. אולי בעתיד יהיה אפשר לבצע הפריות רק על ידי גזירת מידע ווירטואלי לחלוטין ומימושו בעולם. וככל שהפן הטכני הופך להיות יותר ויותר בשליטתם של בני האדם, כך השאלה "למה?" הופכת להיות תשובה ברורה יותר ויותר: ככה. בלי סיבה. בלי טעם. בלי מטרה. ממש כמו שהאבן לידינו קיימת, כך גם אנחנו קיימים. אולי בגלל גחמתו של מדען כזה או אחר ואולי בצורה ספונטנית. אם היצירה היא ע"פ גחמתו של מאן דהוא, כך גם המטרה לא נשגבת מדרך היצירה. ואם אנחנו קיימים פה ללא סיבה רק בגלל ש...כלום, האם לא חבל שכל כך הרבה מיליארדים מסתובבים פה על פני הכדור ו"נהנים" מהחיים הללו? ופה נכנס מנגנון ההישרדות הנפלא של בני האדם. הם נהנים ורוצים לחיות הכי הרבה כשהכי רע. הם עיוורים למצבם כשהכי רע וכשהכי טוב להם הם....לא שמים לב לעצם קיומם. שזה אומר: אם אתה לא עסוק בהרהורים על עצם קיומך = אתה במצב הכי מאושר. שזה אומר: חסרי ההכרה הכי מאושרים. שזה אומר: כמה שיותר טיפש שואף להיות יותר מאושר. שזה אומר: צריך לחזור בתשובה כמה שיותר מהר. (-: חיים נפלאים לכולנו...