בנוסף לכך , בחברות העוסקות, בניהול כספי הציבור יש לתת תיגמול על ביצועים רק ע"פ ממוצע רב שנתי ולהכניס למשוואת החישוב גם את רמות הסיכון אליהם נחשפה החברה בדרכה לביצועים אלה. כיום כל גוף המשקיע כספי ציבור משלם לעובדיו הבכירים בונוסים על הצלחות ללא כל תיגמול שלילי על כשלונות. ברור שמצב זה איננו מאוזן ומעודד את מקבלי ההחלטות לקחת סיכונים גדולים על כסף שאיננו יוצא מכיסו. האימרה "כגודל הסיכון גודל הסיכוי" איננה תופשת לגביהם. הם אינם מסתכנים כלל. להם יש רק סיכויים.

גובה השכר בתלושים האמורים מהווה התגרות באינטלגנציה של אזרחי ישראל

התקנות הנל הרחיקו כל חברה נורמלית מאפשרות הנפקה יזם או בעל שליטה נקרא לשים את ראשו על הגרדום חייבים לשנות תקנות אלו בדחיפות רק מי שאין לו ברירה ינפיק בישראל וחבל שהרגולטור לא מתעורר כבר חמש שנים

מדינת ישראל הפכה למשרד שדכנות להלאים את כל הגופים שאינם עוסקים בייצור שכן אין הם מביאים למדינה כל ערך מוסף

של מנהיגינו? לא!!! אבל זה טוב לדבר!!!

הגיע הזמן ששר האוצר יפסיק לאיים אלה יפעל לחקיקה מהירה להגבלה מהותית של שכר הבכירים. ומר פלטו הנכבד, אין קשר לפעולות נגד כיל שאני מסכים שהם מוגזמות להגבלת שכר הבכירים במשק. ומסתבר ששיטת הדירקטורים לא מועילה לציבור, רק עולה כסף. טובת הציבור והחברות לא מעניינות אותם כלל. כעובדה בכל המקרים בהם כשלה חברה, חברי הדירקטריון לא מנעו את הנפילה, אלה שמשו כחותמת גומי. והם משמשים כחותמת גומי למשכורות הזויות ולא ראויות.

כל היום מתעסקים עם עוד ועוד כסת"ח ולא במהות. אין תחרות. אז לא פלא שהשכר עולה למקסימום. הפתרון הוא לא עוד רגולציה, אלא ביטול רגולציה. בסביבה עם רגולציה שפוייה נראה גם תחרות וגם שכר שפוי. היום? הכל נקבע לפי הקרבה וההתחנפות (במקרה הטוב... במקרה הרע...) לפקידי הרגולציה המתאימים.