האיש תרם הרבה ולא משנה מה יגידו. יותר מפריע לי בתי קפה שהעירייה נותנת להם להשתלט על הרחבות עם שולחנות וכו'... הפסלים שלו לא מפריעים לאף אחד ללכת והם מאפיינים את תקופת ישראל בשנים הראשונות שלה.

אדם בעל חזון שהולך תמיד בגדול

מחירי שכירות הזוים בכל הקניונים שמגלגלים אותם על הלקוחות

ואפרופו מלחמה...במלחמת המפרץ כאשר טילים נפלו על רמת גן.... ביקשנו את האחות הטייקונית ששרצה ורבתה אצלינו.תני לנו את הדירה שלך לחודש שהסבא וסבתא שאירחו וחיתנו 2 בנותייך .בירושלים .עם הבן דני וילדיהם הם מתים מפחד.רק לחודש...עד יעבור זעם....אם אתם נתתם היא לא נתנה . הגמל לא רואה את דבשתו.... יהי זכרו של דוד עזריאל ברוך.אדריכל גדול...

סיפור אמיתי . כל הסובב אותי הטייקונים היו עלוקות על כולם . ופיתאום קנו הונדה .סיוויק. פיתאום העבירו את הבת הגוצה שלהם ניתוח למתיחת גובה.... בתור רווקה אצל גיסה פעם ביקשתי לפני יציאתי לדייט קרם ידים ..4 שקל...50 פעם הזכרתי לה בסוף לא נתנה .

פעם שהייתי חייל הגעתי עם אימי לדודתי אישה מבוגרת וחולה שהייתה על ערש דווי. בשנת 95 הטלפונים היו זמן האוויר יקר אך שהגעתי מעל מיטתה בטלפון שלי לא יכולתי להוציא שיחה רק בתא קולי השאירו לי הודעה להגיע בדחיפות בגלל אירוע בטחוני שהצריך את הגעתי כמפקד צוות. ביקשתי ממנה את הטלפון הנייד על מנת להתקשר למפקדי ממש התחננתי אך היא סירבה בכל תוקף בטענה שזה יקר!!! בזמן שהיא נוזפת בי קיבלתי ממש הארה התבוננתי בה הבטתי באישה זקנה קמצנית כל חייה צוברת סדרתית של שקל לשקל. עברה בי מחשבה על נצח המשכיות אלמוות ומדוע אנשים בשר ודם נלחמים על כל ממון עד ממש לרגע האחרון בנישמת אפם . כמובן שלא קיבלתי את הטלפון ולאחר יומיים דודתי הלכה לעולמה בגלל כשל כלייתי. עד היום המראה הסוריאלסטי של הוויכוח קופץ למוחי בעיקר ברגע של מחסור אך גם ברגעים של עושר גדול.

לאבד את כל המשפחה ולהשאר לבד בעולם הזה זה ממש לא קל

כל הכבוד על העשייה שלו והתרומה למדינה. הלוואי והייתי יכול לעשות ולתרום כמו דוד עזריאלי.

דוד עזריאלי 1922-2014 יהי זכרו ברוך!