זה בכלל לא שייך למקצוענות... בברזיל משחקים שחקנים לא פחות מקצוענים מאשר בגרמניה ורובם משחקים בליגות החזקות של אירופה (ליגה ספרדית, ליגה אנגלית, ליגה איטלקית, ליגה צרפתית וגם הליגה הרוסית הנחשבת לחזקה - שישית או שביעית באירופה). הפער בין הנבחרות נובע מרמת הסגלים שלהן. בגרמניה, רוב שחקני ההרכב הראשון הם שחקני וורלד קלאס. רובם כוכבים בקבוצות החזקות ביבשת ולא תתפלא באם יגיעו לקבוצות הגדולות בעולם (לא תתפלא אם הוודס/ קרוס/ אוזיל/ מולר/ חדירה/ הומלס/ נוייר/ שוויינשטנגר- יעבור לקבוצה בסדר הגודל של מנצ'סטר יונייטד או ברצלונה, נכון?) בברזיל המצב שונה, אמנם יש להם מספר שחקני וורלד קלאס כמו מרסלו וטיאגו סילבה אך מנגד יש להם מספר שחקנים שמעולם לא היו ולעולם לא יהיו וורלד קלאס - האלק, פרד, דוד לואיז (כן כן, על אף הפרסום ועל אף השער המרהיב ברבע הגמר, דוד לואיז אינו שחקן ברמה הגבוהה ביותר, הוא נוטה להסתבך בהגנה, לנסות מסירות יומרניות ולבצע עבירות טיפשיות). תוסיף לכך את השחקנים הצעירים (שייתכן ועוד יהיו שחקנים ברמה הגבוהה ביותר) כמו ניימאר (שלא רחוק מלהיות חלוץ ברמה עולמית אבל כנראה שאין תחליף לניסיון) ברנרד ואוסקר ותבין מדוע הנבחרת כשלה. בנוסף לאמור, יותר מדי קרדיט ניתן לשחקנים שמעבר לשיאם - מייקון, ז'וליו סזאר (שנתן אמנם טורניר לא רע בכלל) ודני אלבס. מעבר לכך, התוצאה אינה משקפת את ההבדל בין הנבחרות, ברזיל התפרקה בפרופורציות הזויות אך העתיד שלה הוא מבטיח למרות זאת. גרמניה מחזיקה בסגל אדיר כאשר מלבד קלוזה כל השאר בשיאם, הן מבחינת גילם והן מבחינת יכולתם בשנה- שנתיים האחרונות.