ראשית, שחקן קולנוע הוא מגלם את אשר אומרים לו - עם כישרון גדול כמו דני קיי, וודי אלן, וולטר מטיו, ז'ק למון ואחרים, או עם כשרון בינוני כמו וויליאמס . אבל ההומור אינו שלהם. ההומור נמצא אצל שלום עליכם, אפרים קישון, ז'רום ק. ז'רום, ודומיהם.

בעוד שבחייהם הם נחשבים בדיוק למה שהם...בני אנוש עם הומור בינוני. לא גאוני. לא עם ניצוצות לא עם ניחוח שגעון ולא עם שום דבר מיוחד. ברגע שהבן אדם מת? פתאום העולם איבד את בנו של האלוהים עלי אדמות. (אני מתחיל להבין את המנגנון שיצר את ישו). הבן אדם יצר סרטים. חלקם חביבים וחלקם בינוניים וחלקם נחותים (במקרה הטוב!). כך גם עם מרבית האומנים שנרצחו ומתו צעירים שברשימה הזו ושברשימות אחרות של אלילים עלי אדמות. האמת הערומה היתה שהוא היה פשוט דכאוני או מאני דפרסיבי או סתם היה לו התחלה של פרקינסון כמו שאומרת משפחתו - והוא רצה לצאת באלגנטיות מהעולם, בלי סבל. החלטה מאוד הגיונית ורציונלית במיוחד. כשנכנסתי לסרט שלו כמעט תמיד יצאתי מבואס. לא התכוונתי לשלם על משחק מעושה וסיפור תלוש מהמציאות (מיס דאוטפייר). ולא רציתי לראות סרטים שגורמים לנשים במחזור להתרגש. ועובדה שהסרטים שלו לא היו שוברי קופות. הם הצליחו בעידן אחר, בעידן התמימות. היום הוא לא היה מוכר וגם אז הוא לא מכר. הוא תמיד היה בינוני ומטה.