ממש מפחיד. אני גרה ברחוב קפלן ברמת גן שני מטר מהבחור הזה. לפעמים רואים אותו במכולת. טוב לדעת .

אין שום מקום להמשיך את החיסיון על השם של הנבלה והרמאי הזה בית המשפט הוציא צו איסור פרסום והוא מגן עליו. עכשיו צריך לעשות לו סוף כי הוא לא עושה חשבון וממשיך לתבוע ולעקוץ חופשי חופשי. חולה האיידס המסוכן זה משה כהן מרחוב פבריגט 22 רמת גן. הוא ממשיך לסכן את כל העולם ולהפיץ את המחלה הארורה חייב לעצור אותו.

נוכל שחשב שמצא דרך להתפרנס לאחר שיחררו מהכלא , לצערנו  אנשים עם ראש קרמינלי גם 10 שנים בכלא לא ישנו אותו .  פרט מידע של  מחלה שכזו ברור לו שהוא חשוב   ויכול לשנות את כל תוכנית הטיפול  אך הוא  לא אמר אותו כדי שהרופא כבר יכתוב תוכנית כאילו כן היתה בכוונתו לטפל בו ורק הפרט הזה שהוא הוסיף במרמה אחכ כאילו ימנע ממנו את ה הטיפול , נוכל  שהיה צריך להיקבר בכלא

רופא השיניים כלל לא היה מעוניין לטפל באותו מטופל נשא איידס ולכן המציא לו תירוצים כיד הדימיון. לצערו הרב של המטופל, רופא השיניים מצא אוזן קשבת אצל שופטת חסרת ניסיון אשר לדידי רבים וטובים הוציאה תחתה פסק דין שהוא יום הכיפורים של מערכת המשפט בישראל. חבל מאוד שבמערכת בתי המשפט מכהן תפוח רקוב וכל תקוותיי הן שהמותב שנתן את פסק הדין לא ישוב ליתן פסקי דין הזויים כפי פסק הדין בעניינו של ד"ר רובינשטיין אשר מתברר כי רישיונו נשלל ממנו כתוצאה מתלונה שהוגשה נגדו ע"י אותו תובע למשרד הבריאות.

לא יכול להיות מצב שבית משפט יאפשר קבלת פיצוי כאשר בעליל אין לתובע לא תום לב ולא כנות אלא רצון להשגת כסף קל עם ניצול ציני של החוק מבלי לרצות כלל לטפל בעצמן

הרופא המטפל והמרפאה נאלצו להתמודד מבחינה משפטית עם תביעת נוכל ולכן ניצחו ומגיע להם הוצאות זמנם וכספם ומלחמתם פתח דלת הגנה לאחרים כספם אינו הפקר

קראתי כבר הרבה פעמים על שופטים שיצאו כנגד תובעים סדרתיים רק מכיוון שהם תובעים סדרתיים. אם חושבים על זה, כול הכבוד לו, במידה וחברות עוברות על החוק אין שום סיבה שהוא יפוצה על זה, העובדה שהוא מצא לעצמו דרך להתפרנס מכך היא חוקית לחלוטין. הפיתרון הוא שחברות וארגונים יפסיקו לעבור על החוק. זה עד כדי כך פשוט. תחשבו על בחור שהולך לבר ואז תובע את בעלי הבר ומנהל המשמרת על כך שעישנו במקום. האם מותר לו והאם מותר לבית המשפט לבטל את תביעותיו הבאות מכיוון שהוא כבר תבע כמה פעמים? האם העובדה שהברים עוברים על החוק באופן עקבי צריך לתת להם הגנה מכך? האם על מנת שהחוק יכובד צריך כול פעם אדם אחר לתבוע אותם?

על המטופל קיימת חובה מוחלטת למסור מידע מהימן ואמין ועובדתי ונכון אמיתי על אודות מצבו הרפואי ולא להסתיר ולגלות מתי שנוח לו למטופל כפי שחובה של הרופא לטפל חובה של מטופל לומר אמת למען בריאותו קודם ולכן השופטת צדקה לא יעלה על הדעת שבית משפט ייתן יד שמטופלים ישקרו לרופאים.

הבעייה היא שהתובע הוא סדרתי, כלומר בכל מקום הופנה לטיפול בבית חולים והוסבר לו מדוע. היום ניתנים טיפולים בשוטף לנשאי HIV על ידי רופאי שיניים פרטיים ואין מניעה לכך. עצם העובדה שפעם אחר פעם הוא תובע את בית העסק מעידה על חוסר תום לב. מדוע לא פנה בינתיים לאחר כל כך הרבה סירובים מאותן סיבות לבית חולים לטיפול? אני אפנה מעכשיו לכל בית עסק בנושא ואטען אותו בר ואתבע אותם - האם הדבר יעיד על תום לב? הרי תבעתי רק חמש פעמים, למה לא שש?

אדם פרטי (כמו גם ארגונים למען זכויות של אוכלוסיות שונות) רשאי לנקוט בפעולות משפטיות ואפילו במעין "חקירות" פרטיות, מקום בו המחוקק והרשויות המעורבות מגלים אזלת יד. קוראים לזה "אכיפה פרטית" וזה מונח משפטי מקובל. במקרה הזה מדובר באדם שסובל מאפליה בשל מצבו הרפואי וזאת בניגוד להוראות מפורשות של משרד הבריאות ולפסיקות של בתי משפט. כאדם למוד ניסיון, הוא החליט לפעול כנגד כל האפליה שפוגעת בו ושכמותו במטרה להכחיד אותה מהחברה שלנו. לפי ההגיון של השופטת, נכה שנתקל במקומות בלתי נגישים (מקום בו החוק מחייב נגישות) רשאי לתבוע פעם אחת או פעמיים, להבא יחשב "תובע סדרתי" ותביעתו תידחה. ערבי שנתקל בסירוב מטעם מעסיקים פוטנציאליים בשל מוצאו רשאי לתבוע רק פעם אחת או פעמיים. בפעם הבאה גם הוא ייחשב "תובע סדרתי". במקום לבחון את המקרה לגופו, נראה שהשופטת נתנה לדעות קדומות ולפחדים הקמאיים שלה את עיקר תשומת הלב ולא עסקה בשיפוט. אפשר רק לנחש שאם השאלה היתה בנושא יותר קונצנזוסאלי, ההחלטה היתה אחרת. לעיתים קרובות נשאלת השאלה כיצד אבד האמון בשופטים ובבתי המשפט. והנה הסיבה לפנינו.