תראו למשל את אובמה הדליטנט. איך הוא פותר את הבעיות הבטחוניות ויחסי מדינות. אדם חסר כל כשרון פוליטי כל מעוף כל הבנה של מציאות פוליטית..

לא קראתי את הספר, אך לפי מה שהבנתי מהכתבה, למרות כל הביקורת שיש לסופר על מערכת החינוך, הוא עדיין מחשיב את האוינברסיטאות שהופכות אותנו (הלוואי...) לכבשים להכי טובות. הבנתי שהביקורת שלו מופנית יותר על תנאי הקבלה, שגורמים להורים לעצב את ילדיהם לפי סטנדרט אחיד, ועל היוקרה הלא מוצדקת לה זוכים התוארים "הפרקטיים" כמו כלכלה, משפטים, ראיית חשבון ואחרי זה גם מינהל עסקים. אני גם לא חושב שאפשר ללמוד מהמאמר משהו נגד להשקיע בחינוך ילדים מגיל צעיר, לדעתי הביקורת היא יותר על התכנים של אותה השכלה ועל כך שלא משאירים בכלל מקום לילדות. אולי זה עצוב ומתסכל, אולי זה לא צודק, אך אליטות תמיד היו ותמיד יהיו. מדי פעם, משתנות הדרכים שבהן מצליחות האליטות לשמור על עצמן, אבל החינוך, כבר מגיל צעיר (וחינוך בגיל צעיר הוא תמד בחירה של הורים, ולא של ילדים), תמיד היה אחד המרכיבים החשובים באליטיזם. ולפחות במערב, כמעט תמיד החינוך של האליטות כלל, כבר מילדות, מקצועות לא ממש "פרקטיים", מלטינית ויוונית עתיקה ועד פיסול ושירה. בדרך כלל, חינוך כזה הצליח לייצר גם מנהיגים טובים (כמובן, בשביל זה תמיד היה צריך מעבר לחינוך גם אופי מתאים) וגם טכנוקראטים מעולים (ובעבר טכנוקראטיה הייתה מקבילה למקצועות עלית של היום, הרי בן אליטה לא יכל לעסוק במקצוע של ממש). נכון שגם אז רוב "התוצרים" של החינוך האליטיסטי היו אנשים ציניים ולא ממש מאושרים, אבל כנראה שאין מה לעשות עם זה: מי שרוצה על בטוח להיות מאושר, שלא ילמד. כנראה שבשביל להיות משכיל ומאושר, צריך הורים נדירים שגם יכולים לממן את החינוך הטוב, וגם להיות מספיק מעורבים בילדים שלהם כדי לזהות את מה שמתאים להם, לא להעמיס על הילד יותר ממה שהוא מסוגל לשאת וגם לאהוב אותם כדי להעדיף את האושר שלהם על האושר ההורי שבהגשמת משאלותיהם. כנראה, גם בעבר וגם היום, רוב אנשי האליטות לא היו הורים כאלה, ואני די מבין אותם, כי בסופו של דבר הרבה יותר קל למנכ"ל איזה בנק או חברה, מהבוקר עד הערב, מלהשקיע באמת (ולא רק בכסף) בילדים שלך. לצערי, זה נכון לא רק לגבי אשי אליטות. כמובן שאל מה שאני כותב זה שטני מדי, ואני לא מתיימר להיות מומחה בחינוך או איזה חכם גדול. בסופו של דבר, אני מאמין שצריך להיאבק על שיוויון בחינוך, ומימון ציבורי הוא הכלי החשוב ביותר כאן (וזה מתחיל הרבה לפני אוניברסיטה), אך אני לא ממש אופטימי שזה יצליח. בנוגע למה שתלוי בכל אחד מאיתנו, נראה לי שצריך להשקיע כמה שיותר בחינוך ילדים (כן, גם להעמיס עליהם, כל אחד לפי יכולתו ולפי מה שהוא מרגיש שהילד שלו יכול לספוג), אך לא לשכוח שקניית חינוך אינה פותרת מהאחריות ההורית, ואיפה שהורה יול הוא צריך גם להיות גם קצת מורה. אני רוצה כמובן שהילדים שלי יהיו גם ברחוב וישחקו כדורגל עם חברים, אבל האפשרויות למשחק "חופשי" ובלי פיקוח הורים הולכות ונעלמות, וצריך גם לזכור שכל שעה נוספת שהילד ינמצא בחוג, פירושה גם שעה שהוא לא חשוף לאלכוהול, סמים ומה עוד. סליחה שיצא ארוך. ניסיתי לסדר לעצמי את המחשבות.

כל הבכירים מגיעים מאוניברסיטות העילית, ה Ivy League , לא צריך לתרגם ״אייוי ליג״ לליגת הקיסוס, זה נשמע מפגר.

כמו בכל דבר אחר לא ראוי לדבר בהכללות ונראה שכשלונו הוביל אותו לכתוב בביקורת נוקבת זו . כמו בכל מקום ישנם דברים מועילים וטובים ודברים שראוי לתקנם. אחוז גבוה באוניברסיטות אלו חזרחי כל העולם כולל העולם השלישי דבר שהוא התעלם ממנו לחלוטין אחוז מסויים גם ממגזרים נחשלים כמו אפרואמריקנים והיספנים הרצון להצטיין אינו חסרון

המטרה של האוניברסיטאות האלו היא לא לחנך אנשים לחשיבה עצמאית, אלא בדיוק להיפך. המטרה של האוניברסיטאות הלאו היא לחנך אנשים לתבניות חשיבה מאוד מסויימות, ובעיקר ל-ציות. כך הם לא יוכלו לזהות את הפגמים שבשיטה, וימשיכו לחשוב שהכלכלה החופשית-בכוון -אחד היא המתכון הנכון. שאת הרווחים צריכים לקבל מעטים, אבל בעלות הכישלונות, צריכים לשאת כלל האזרחים. שהעשירים, אם רק ייתעשרו יותר, יזרזפו קצת מעושרם על מעמדות הפועלים. בקיצור - הוא לא מבין את המטרה האמיתית של האוניברסיטאות האלו.

אדם שמנסה להיות יצירתי ולהועיל לחברה, ללא הכשרה מתאימה, ותראו איזה נזק עצום הוא עומד לעולל לנו, בגלל שהוא לא מוכן להקשיב לאנשי המקצוע בעלי התארים. תהיה יצירתי כמה שאתה רוצה, אבל רק אחרי שיש לך תואר.

תראו מי בעצם רוצה להיבחר היום לבחירות: לפיד....בוז'י...בנט. כולם אנשים מאוד נבונים. אבל אף אחד מהם לא מנהיג. תראו מי נכנס לכנסת? כל מיני עיתונאים ואנשים שהרימו מחאות. אבל הקשר בין זה לבין לנהל מדינה על כל תחלואיה הוא עצום. הרי ברגע שנכנסו למערכת לא באמת השתנה הרבה. אז אלה האלטרנטיבות למהיג הנוכחי? לא נראה לי. אף אחד לא באמת הכשיר אותם להיות מנהיגים והם אכן לא כאלה. הם יכלו להיות אבל הם לא באו מרקע מנהיגותי אלא מרקע של לבקר את המנהיגות. וזה כנראה מתחיל מלמטה. לא מטפחים היום אנשי מקצוע אלא המון ברברנים ופרשנים שלאחר מכן נכנסים לבועת הכנסת ונבלעים שם. כנ"ל בארה"ב. אם היה מועמד ראוי מול אובמה בבחירות האחרונות, מנהיג אמיתי...הוא היה מנצח או מביס אותו אפילו בקלות לדעתי. אבל אפילו המעצמה הגדולה מתקשה לטפח אחד כזה שיוביל להשגים ולחשיבה יצירתית וכך ארה"ב היום מתדרדרת למקומות לא ברורים באי התגובה שלה מול ארגוני הטרור. על זה דיברנו עכשיו במלחמה, שלא הייתה שום חשיבה יצירתית מצד הצבא, ועל זה מדברים עכשיו בארה"ב כשבאים להילחם מול דאע"ש...שאין אסטרטגיה. ומה הקשר לכתבה הנוכחית? זה בדיוק כל העניין. שלא מכשירים פה לכלום יותר וכך גם בעולם. הכל קומבינות וקשרים. אנחנו דור של אייפונים ווטסאפ ריאליטי שיודעים אולי לדבר יפה...אבל מעבר לזה ריקנות טוטאלית. יש יותר מדי מכל הכלום הזה מסביב. וזה משפיע ועוד ישפיע המון על עיצוב העולם בשנים הבאות. היום אפשר לקנות "חוכמה" באינטרנט. אני ציני כמובן אבל זה כאילו הולך לשם. בליל של דברים ובלגאן שמערבב אנשים והופך את העולם למקום שלא ברור איך נוכל לחיות בו בעוד כמה שנים מרוב עודף האינפורמציה ועודף הכלום והטירוף שבו הכל מתערבב עם הכל. אנחנו במן ריצה כזו אחר הכלום. אחר ההישג הזה שלא ברור מהו. וההורים היום לוקחים חלק גדול בזה ופוגעים בילדים שלהם שהופכים למבוגרים מאוד כבר בגיל צעיר. לא פעם ולא פעמיים ראיתי בישראל ילדים קטנים שמדברים כמו בני 25. זה נשמע חמוד אבל לא ממש. כי העולם התבלבל, טרף את הקלפים. גם אני מבולבל זה בסדר

למזלנו - לא קיימת בישראל. לפחות מנסיוני כבוגר טכניון. הזכיר לי עוד סיבה לשמוח על כך שמערכת ההשכלה הגבוהה בארץ הינה ברובה בבעלות/תמיכת המדינה. תופעות שוליים כמו המכללה למנהל והבין תחומי רצוי לגנוז או להלאים כל עוד הבעיה לא התנפחה למימדים שתוארו בארה"ב.

מלחמת עולם 3 דעאש חמאס אל קעידה טליבאן האיסלאם המתפשט בכל אירופה וארה"ב ,השטח מבעבע ורותח מתחת לפני האדמה בגלובוס ,אי חלוקה אי שיוויון תסכול מתמשך ילודה לאין עתיד מובילים את העולם לאנרכיה ואין מי שישנה את המצב ממשלות מעצמות צריכות לטלטל מערכות אנושיות שלמות כדי להביא לשינוי בחלוקת משאבים וצמצום הגירה וטיפוח מדינות כושלות ,נראה כמשימה בלתי אפשרית אבל כדאית וחיונית למין אנושי כאור בקצה המנהרה .

איך מתקבלים בארץ לפקולטות "יוקרתיות" ? פקידה מכניסה למחשב את שקלול הציונים ואידך זיל גמור. אין מבחני אישיות אין ראיון ובעיקר לא נותנים להכנס ל"עושי הצרות" בתלמוד יש הגדרה לאפיון תלמידי חכמים. האחד כזה שקולט ופולט את דברי רבותיו אבל לא תורם כלום מעצמו כי הרי אם יתנגד לרבו יעוף והוא לא מקדם שום דבר ולצערי הוא הרוב המחלט. השני "כמעיין המתגבר" תמיד ספקן תמיד ממציא משהו שרבו לא מבין בו והוא זה שמקדם את המערכת אבל היא לא רוצה בו. ככה באקדמיה, ככה בצבא, ככה בכל מקום ואנחננו מתקדמים בטכנולוגיה ומפגרים בחשיבה עצמית.

בר"ג עירי היתה סיסמה "חינוך למצויינות" .הזדעזעתי. למה לא חינוך לערכים ? חינוך למוסר? חינוך לאזרחות טובה? חינוך לחשיבה יצירתית וכו'? את מי משרתת המצויינות? מה היא מייצרת? מי קבע מהי "מצויינות" ? התוצאה: צעירים הגדלים לבלבול עצמי, תסכול, אגואיסטיות, מרוכזים ב"אני" שלהם. שכל מטרתם לצעוד בתלם, לזרום עם החיים על מנת להנות מהשפע המדומה והמשכר. התפיסה המעוותת הזו הינה תולדה של המציאות הקשה של העולם המערבי .יוקר מחייה גבוה, אפשרויות תעסוקה מצטמצמות, ביטול מגוון גדול של מקצועות בגלל התיעוש המואץ והטכנולוגיה שאיננה מותירה מקורות פרנסה לאוכלוסיה שתוחלת החיים שלה רק עולה. העולם בבעייה תעסוקתית רצינית. התחרות, השאפתנות תמשיך להתגבר ועמה החינוך למצויינות. האדם המודרני חי באומללות מרגע היוולדו . הפתרון לחיים שפויים: הסתפקות במועט, חזרה לחיי רוח , משפחה וערכים. כל השאר - שקר !!!!!!!!!

תגובה 5 ממחישה את מה שניתן לחזות בו גם פרונטלית: אנשים שמדברים יותר מידיי ומברברים את עצמם לדעת במושגים והקשרים שלמדו במקום אחר ודוחפים בכוח לדיון. כבר בהתחלה התיימרת להבין את מטרת החיבור של הכותב "לזרוק לפח ערכים של מצויינות". - צר לי, אך ברור שלא הבנת לחלוטין את הרעיון המרכזי של הכותב ומיהרת לשלב איזה תבנית מספר שקראת בעבר לתוך הדיון. מכאן, אי אפשר בכלל להתווכח איתך עניינת, כי יצרת איזה "בובת קש" של הרעיון המרכזי של הספר. אולי זה מה שהוביל אותך גם לגלוש לנושא של סקרנות מול יכולות אקדמאיות - דיון לא רלוונטי הן לתגובה שלך והן לכתבה. בוא נתחיל ברעיון המרכזי (לא בהכרח מסכים איתו אגב) - דרכי הסינון לאוניברסיטאות הן בסופו של דבר גם אם בתכסית של העדפת כישרון, כאלה בפועל שמשעתקות פערים בחברה האמריקאית. דוגמא ? מאחורי הרצון למגוון פעילויות של ילד, עומד כמובן נושא העלות של אותם חוגים והעשרות שרק משפחות מבוססות ובעלות גישה למשאבים יכולות לממן אני כבר לא מדבר על זה שמצבם הסוציו-אקונומי של המשפחות מהן באות התלמידים, הוא פקטור לקבלה. כל זה, בסופו של דבר גורם, לטענת הכותב, לחוסר יצירתיות ול"עוד מאותו דבר" - מקובעות שיורדת עד לרמת הפרט וגם למירוץ של מועדון קטן לשבץ את הקורות חיים שלו בפנינים שלא בהכרח עומד מאחוריהן שום דבר. אם היית מבין את הרעיון המרכזי וההשלכות שלו, אולי זה היה מונע ממך לכתוב את דברי השטות האלה: "האם יש הנצחה? אכן כן. אך כפי שנטען בכתבה, היא לא מבוססת על מעמד אריסטוקרטי תחום אלא על אלה שיכולים להוכיח עצמם. כמובן שיש קורלציה בין מעמד לבין הצלחה. אין צל של ספק, אבל זה לא מועדון אקסקלוסיבי סגור כפי שהיה פעם. " 1. אלה שיכולים להוכיח את עצמם - בהכרח כאלה שבאים מ"המעמד האריסטוקרטי" כי אופן שבו מוכיחים את עצמם דורש פנאי,כסף ושאר משאבים לטענת הכותב. 2. על הסתירה שבלכתוב ש-"יש קורלציה בין מעמד להצלחה" + "ללא של ספק" ואז לכתוב שזה בכל זאת לא מועדון אקסקלוסיבי, אפילו לא אתייחס. אולי התכוונת שהקורלציה לא במאה אחוז ? נניח - עדיין היכולת של כושי מבולטימור אלא אם כן הוא ספורטאי מצטיין, להתקבל לליגת הקיסוס נמוך מאוד. כי מרגע שזלגת לעוד דברים שהם חוץ מפסיכומטרי וציוני בגרויות בהכרח אתה יותר מתואם למעמד סוציו-אקונומי (טענה של הכותב), ומה יכול להיות דוגמא יותר טובה, שוב, כמו להסתכל על הרקע הכלכלי של המשפחה בקבלה ?! כל הדיון שלך על העדריות מול יצרתיות נראה כאילו נכפה בכוח ממש מאיזה ספר שקראת. הוא נראה רלוונטי רק כשלא מבינים את הקונטקסט והרעיון המרכזי של הכותב ומנסים להפוך את מה שהועלה כאן לאיזה מלחמה בין תפיסה ניו-אייג'ית לראציונליזם. לאור העובדה שלא הבנת את הכתבה, ויותר מזה את ההקשר הרחב יותר שלה, על כיצד מבנים חברתיים משעתקים פערים, אין טעם בכלל לבקר אותך על דעתך שהצגת לגבי סבסוד אוניברסיטאות. רק אציין מבלי להסביר, שבארץ, המבנה הלא שוויוני שקיים עוד הרבה לפני דרישתו של סטודנט לשלם את הסכום הבאמת נמוך, של שכר הלימוד המסובסד, גורם לכך שאוכלוסיות שלמות מודרות מהשכלה גבוהה.

המעבר המהיר משלטון האריסטוקרטיה לשלטון מריטוקראטי יצר מסלולי הצטיינות שהלכו וליטשו עצמם ללא כל זיקה לעולם שבתוכו הם מנותבים. המשבר של 2008 , שגלי ההדף שלו עדיין כאן בעוצמה, צריך היה לגרום לכל הפקולטות היוקרתיות לכלכלה להיסגר ולהיפתח מחדש עם הנהגות חדשות לגמרי. זה לא קרה. בישראל ההרכב שונה מזה האמריקאי, אם כי האליטות הישראליות משתדלות לשלוח את צאצאיהן למוסדות ליגת הקיסוס, כפיתוח חוזקה זוהרת כלפי השוק הישראלי. בצידה של אליטת האוניברסיטה העברית-טכניון-מכון וייצמן, צמחה אליטת גימלאי כוחות הבטחון, שכבר היום מעצבת שני כוחות כלכליים הרסניים - הר גובה של פנסיה ותחרות לא הוגנת על משרות ניהול וייעוץ. שתי האליטות מנותקות מהמציאות הישראלית באופן המסמן עימות עתידי בלתי נמנע. הכתבה של ויליאם דרשייביץ, מעבר להיות חשובה ומאות ומתכללת תופעה שיש להתמודד איתה בהקדם, מגדירה את הכבשים המצטיינות (ולא כפי שכתוב במקור - כבשים מצויינות) בצורה מדוייקת. מדוע יש להבחין בין מצטיין למצויין? המצויין מבצע את בחירותיו בעצמו בארבעת רכיבי חייו - השכלי, הגופני, הרוחני והנפשי - ומשפרם מתוך מודעות גבוהה לסביבתו. המצטיין משול לסוס מרוץ גזעי, הדוהר באופן מושלם על מסלול צר שרובו ממוקד בקו המטרה ובצופים הרבים לאורכו. דרשייביץ משתמש בכבשים המדלגות לתוך חישוקים, דימוי המתייחס לציר הזמן. במהלך החיים פגשתי סוסי מרוץ מרהיבים, מצטיינים לעילא ולעילא. רק מתי מעט הרשימוני ודווקא הצנועים שבהם, אלה שהאינטלקט לא חסם את יכולתם להשתלב במציאות. אנושות שוחרת טוב או מדינה שעינה לטוב צופיה תשלחנה את המצויינים להנהיג במקום המצטיינים ושלוחיהם הפוליטיקאים.

המרואיין תוקף (ב-3 רבעי המאמר) את האליטות ואת שיטות הקבלה והחינוך במוסדות היוקרתיים בארה"ב. הוא מבקר את התהליך ובא בטענות (ביקורת הורסת). ההתקפות שלו מאד ספציפיות. אבל ברגע שזה מגיע ל"מה צריך לעשות" (ביקורת בונה), הפתרונות שלו, לפי השיטה, כלליים ביותר. נכון שלגבי הרחבת החינוך יש לו פתרונות ספציפיים, אבל מה לגבי אלטרנטיבות ללומדים (גם כאן פתרונות כלליים כמו לקיחת סיכונים והתנסויות)? לא ראיתי כמות מלים ומשפטים ספציפיים על נושא זה, ואם-כבר , רוב המאמר היה צריך להיות לגבי פתרונות לבעיה זאת. הסיבה שזה לא כך פשוטה - כי אין לו פתרונות לבעיה זאת (אלא אם כן הוא כותב על כך בספרו, וזאת כנראה הסיבה האמיתית שזה לא מוזכר: מי שרוצה לדעת, שיקרא את הספר). הייתי שמח אם היו באמת מתגייסים, חושבים, ומוצאים חזון ותפיסת-עולם שיכילו רעיונות קונקרטיים איך ליצור שיטה יותר טובה (שיטה למה? לפי המאמר זה לא ברור: בהתחלה היה נדמה שזאת שיטה יותר טובה לסנן את המועמדים לאוניברסיטה היוקרתית, אח"כ שיטה שבה הסטודנטים ילמדו משהו יותר נכון, ולאחר-מכן, שיטה כללית לחינוך טוב יותר לכולם).

בדרך כלל מי שבעד "יצירתיות" הוא עצלן וחסר משמעת פנימית. היצירתיים האמתיים (מוצרט, ואן גוך, איינשטיין, היצ'קוק) עבדו קשה מאד שלא לומר "קרעו את התחת". הבעיה בישראל נעוצה בכך שהמעמד הנמוך ברובו אינו רואה בהשכלה ערך עליון ולכן ילדיו משקיעים זמן רב בהכול חוץ מאשר בלימודים. יתירה מכך, בתי הספר מצווים (!) להעלות עוד ועוד את אחוזי הזכאות לבגרות בכל דרך ובכל מחיר. התוצאה היא הרבה בוגרי תיכון נבערים מדעת שמחזיקים בחתיכת נייר שלא שווה כלום. אין פלא, לכן, שגם בארץ יש הנצחה של מעמד גבוה שהולך ומתחזק כל הזמן על חשבון כולנו. רק כאשר בתי הספר וההורים יעזו לתבוע מהילדים "לשבת על התחת" והרבה, רק אז יחול שינוי אמתי בתפיסה של בית הספר בכלל ושל לימודים והשכלה בפרט. אכן, אין תחליף ללימודים רציניים.

צודק ב-100%, מאחד שהיה ב״ליגת הקיסוס״ 3 שנים לא ניסיתי אפילו להשיג משרה במדינה הזאת שנעשתה דפוקה לגמרי - ראש בריא לא נכנס למיטה חולה!! כולם ילדותיים, מפונקים ומדוכאים שם, בעיקר בני המעמד הזה.

1. עדיין ארה"ב מובילה במדע, טכנולוגיה, מחקר, רפואה, כשבוגרי ליגת הקיסוס בולטים במובילים. 2. אני רואה בעיה בהתרחקות מערכים, הכול היום נאראטיביים, הכול מקובל ואפשרי, אין אמת אובייקטיבית. צריך לחזור למערכות ערכים ברורות של צדק, הגינות, מבלי לשכוח את ההבחנה בין טוב ורע. התוצאה היא הססנות להתעמת עם גורמים רדיקליים בעולם. אם הגישה הזו הייתה קיימת בשנת 1939 אולי הנאצים היו שולטים היום בעולם. אז היו מצביאים (צ'רצ'יל למשל), שלא היססו לקרוא למאבק ברוע. היום כבר אין רוע, רק נאראטיב שונה.... היחלשות המערכת המשפחתית ומערכות תמיכה מסורתיות - מסבירות עליית שיעורי דיכאון, ריקנות, סמים....

הוא שהאקדמיה היא בזבוז של זמן. ולמדתי מדעי המחשב באוניברסיטה, לא מדעי הזובי באיזה מכללת-שטות

התחרותיות בשכונות היוקרה של החברה האמריקאית, הרסנית. כבר מגיל 4 הורים רושמים את הילדים שלהם לחוגי ספורט לפי הנטייה של "הילד" (כלומר של ההורה) ומלמדים אותם להתחרות אחד בשני, כאילו חייהם תלויים להם מנגד. אחר כך בכתה ט' בתיכון מתחיל המירוץ החדש להוציא ציונים טובים ב-SAT, ולשם כך הורים יורדים לחיי ילדיהם, שכורים מורים פרטיים ומשלמים להם אלפי דולרים, רק כדי שיכינו את הילד לאותם מבחנים. זה לא יאומן איזו הורים תחרותיים פוגשים לאורך הדרך. לקראת כתה י"א מתחיל מירוץ הטירוף למצוא אוניברסיטה יוקרתית, ולשם כך הורים עושים הכל, כולל כותבים בעצמם את המאמרים של הילדים, עד להוצאת טפסים שיוכיחו שהילד דיסלקטי או כל דבר אחר - העיקר שה"ילד" יקבל יותר זמן במבחנים או מילגת "מסכן" באם אין מלגת ספורט או ציונים. מי שמכיר את המערכות האלו מבפנים נחרד מעוצמת התחרותיות. ה"ילדים" באמת אומללים ברובם כי תחרותיות יתר תמיד תביא אותם למקומות לא הכי הכי נוצצים בכל תחום וכל הזמן. חלקם דיכאוניים (לא פלא) וחלקם מזיקים לעצמם בצורות אחרות. אם פעם ימי הקולג' אופיינו בסיעור מוחות וחשיבה מחוץ לקופסא כנגזרת של זה, לימוד שירה והיסטוריה, כתיבה יצירתית וכן הלאה....היום זה עדריות וכבשים בדיוק כפי שמתאר כותב הטור.

בישראל ישנה אליטה ישנה ששימרה עצמה בצורה חכמה הסבים הורישו דורות לילדים נכדים צאצאים ירושות בדמות נכסים ואדמות דבר שבעזרתם נכנסו למעגל האליטה בהשכלה במערכות משפט וכל מקום שיש בו כוח שררה לדוגמא "רחביה" מעוז השמאל וההשכלה. העניין שאותם אליטות "נאורות" לא רוצות שכל אחד יסתובב להם בין הרגליים קרי איומים על הגילדה וחונטות שלהם אז הם מייצרים קושי בלהיכנס למועדון שלהם. הם מייצרים מכשולים וחוקים שבני המעמד הנמוך שגם כך נולדו למציאות קשה יהיה להם קשה גם לעבוד בשמירה גם לשלם שכר לימוד גם ללמוד וגם לשלם שכר דירה וכו. כך יש מערכת סינון שמפלה בן אנשים. אותם נסיכים שמגיעים לאקדמיה עם אוטו חדש שכר לימוד משולם עיי ההורים והוצאות שוטפות אינם זקוקים למסע ההישרדות הראש שלהם עסוק בללמוד נגיד.. ובעיקר להנות מהחיים הסטודנטייאלים כי מה זה משנה גם כל הגילדה תסדר לילדים עבודה אחד אצל השני. כך הם משמרים עצמם מתחתנים בתוך עצמם. אצלנו בישראל זה חמור יותר מאמריקה כי כל דבר אצלנו משודרג לקיצוניות. כך נוצרים תתי חברות אליטה שכל רצונה להרגיש עליונות כך מרגישה מיוחדות אך היא צריכה מצד השני תת-אליטה שתתן להם להרגיש תמיד עליונים. מידי פעם הם מכניסים אחד מתת-האליטה למועדון שלהם בשביל לתת הרגשה שלכל אחד יש הזדמנות.

אתה הוא בדיוק הדוגמא למה שמחבר הספר כתב עליו. ואכן אתה מאשש את טענותיו

"בעצם דרשייביץ מציע לפעול לצמצום האי־שוויון הגובר בחברה האמריקאית (ולא רק בה). "מערכת החינוך צריכה לפעול נגד החלוקה המעמדית, לא להנציח אותה", הוא כותב, "אנחנו צריכים להבטיח שאי אפשר יהיה להעביר זכויות יתר מדור לדור". אליטות לא ששות לוותר על זכויות יתר."

מזכירה שצריך לקבל כשלונות בדרך להצלחה ולבחור במקצוע מועיל לחברה. מעניין איך המצב בישראל?

מהגרים עתירי-אמביציה מפיקים תועלת ממשית ממערכת החינוך האמריקנית, אבל ילידים בני המעמד הבינוני (ומעלה) מתמחים ב"מדעי" הכסף וממיטים אסון כלכלי על האימפריה השוקעת. וכי יש בידיהם ברירה? בעבר, היה למהנדסים-יוצרים -- כמו אדיסון או לארי פייג' -- מקום מובטח בקרב האליטות. ארצות-הברית אינה מתגמלת אנשים כאלה כיום; צמצום המחקר הציבורי והתעשייתי (מעבדות בל, IBM, ...) מקשה עליה אפילו לתגמל את מדעניה. כבר רואים תנועה גוברת של בעלי תארים מתקדמים מארצות הברית חזרה למולדתם (הודו, טאיואן, סין). מוחות אמריקניים מבריקים, משכילים ויוזמים "יברחו" בבוא הזמן בעקבותיהם לארצות בהן ההזדמנויות ליצור מוגבלות פחות.

אז מה בעצם מציע שי פירון האמריקאי? לזרוק לפח ערכים של חתירה למצוינות, משמעת עצמית, יכולת לימודית גבוהה, חשיבה אנליטית, יכולת ירידה לפרטי פרטים, שינון ודקלום החומר עד להכרתו המלאה ורצינות מופתית על מנת להיות המצטיין שבמצטיינים או אם לאוזניים מסויימות הביטוי "מצטיין" ישמע צורם מדי אזי, המשכיל שבמשכילים ? על מנת לחשוב מחוץ לקופסא צריך לבלות בה לא מעט זמן. מחבר הספר הוא דוגמא אישית לכך. בילה את רוב שנותיו במוסדות ההשכלה היוקרתיים ביותר. רכש השכלה למופת. היה מרצה בכיר ונחשף למגוון רחב של תארים אקדמיים עד שצבר די והותר השכלה פורמלית וכל זאת בשביל להגיד שמאס בה ולכתוב על כך ספר פופולרי שהרבה מאוד כבשים יתנחמו בלקרוא אותו כי כשמו כן הוא, ככל הנראה הוא מיועד לעדר מסוג אחר, המוני ורדוד הרבה יותר, מזה אשר בו הוא מטיח את חציו. אם זאת, לגבי דבר אחד אני מסכים, אוניברסיטאות יוקרתיות צריכות להיות מסובסדות על ידי הממשלה. כך השיטה היא בקנדה ששם מוסדות הלימוד היוקרתיים ביותר הם מוסדות לימוד ציבוריים וכך השיטה בישראל ובמרבית מדינות אירופה. אך למרות הבעיה הנעוצה בשכר הלימוד הגבוה שגובות אוניברסיטאות המופת הפרטיות, גם בהן יש מנגנון של קבלה של תלמידים על בסיס מצוינות עם מלגות כך ששיטה זו לא מקפחת את המצוינים ביותר שמגיעים מכל שכבות האוכלוסייה אם יש להם את היכולות הלימודיות הנדרשות למוסד ברמה כמו זו של הרווארד ושיטה זו קיימת גם בגילאים צעירים יותר. בארה"ב יש הרבה מאוד תכניות ל"טיפוח מצוינות" בקרב תלמידים החל מגילאי הגן עד לתיכון. המצוינים ביותר לא יקופחו גם אם אין להם את סכומי הכסף הנדרשים. ארה"ב עודדה מאז ומעולם עידוד מצוינות והיא לא תוותר על אותם פרטים המגיעים מאוכלוסיות מוחלשות שיש להם פוטנציאל להצליח ולהחזיר תרומתם לחברה האמריקאית. האם יש הנצחה? אכן כן. אך כפי שנטען בכתבה, היא לא מבוססת על מעמד אריסטוקרטי תחום אלא על אלה שיכולים להוכיח עצמם. כמובן שיש קורלציה בין מעמד לבין הצלחה. אין צל של ספק, אבל זה לא מועדון אקסקלוסיבי סגור כפי שהיה פעם. בל נשכח שאין היום מתחרה לאקדמיה האמריקאית. אם יש דבר אחד שמדגיש את יוקרתה ביחס לשכנותיה המערביות האחרות זו המצוינות המחקרית שלה שמעודדת גל גדול מאוד של סטודנטים ממדינות זרות, בעיקר אסיאתיות. משהו עובד בשיטה האמריקאית ולא ניתן להתעלם מכך. העדריות נעוצה דווקא בטרנד החדש של עידוד "יצירתיות" על חשבון "מצוינות". היום העדר נוטה לכיוון הזה. המילה "יצירתיות" הפכה להיות איזה דבר קדוש שצריך לשאוף אליו וכל מי שטוען אחרת מותקף מכל החזיתות. מה "תו התקן" שעומד מאחורי מילה זו? יצירתיות לא מטפחים במסגרות פורמליות. תפקידה של האקדמיה היא לטפח כישורי למידה ומשמעת עצמית ובמילים אחרות לעודד "ישיבה על התחת". עצוב לאמר זאת, אבל אין בזה כל פסול. רק מעטים מבין אלה יהפכו להיות אוטודידקטים מצטיינים בזכות עצמם ובזכות זמנם החופשי שבו הם יטפחו את הכישורים האישיים שלהם ויביאו לידי ביטוי את הצדדים היצירתיים שבהם. אך להשכלה פורמלית אין תחליף והיא באה בנוסף ליצירתיות ומעצימה אותו. כמו כן, אין תחליף למבחני הקבלה . 'gre או פסיכומטרי. לא ניתן לאמוד כל אחד באופן אינדיבידואלי. סקרנות אינה ערובה להצלחה בלימודים. כל אחד יכול להצהיר על עצמו שהוא סקרן. אך האם יש לו משמעת אקדמית? האם הוא יכול לשבת על התחת שעות על גבי שעות ולעבד כמויות של חומר? לא. ממש לא. ומי ש"יזרוק" בלימודים בשם הסקרנות והיצירתיות שלא יגיע למוסדות ההשכלה היוקרתיים ביותר. כי על עצמו הוא יכול לחשוב שהוא "עולם ומלואו". אפילו אמו תעיד על כך. אבל בסוף התואר, כשיבדקו כמה הוא בקיא בחומר, הוא יעיד שהלימודים שיעממו אותו אז הוא הוא שירבט איורים בזמן ההרצאה משום שהוא אדם יצירתי ומיוחד וחוצמזה, לידע אין ערך אלא רק לסקרנות. העולם שלנו איבד את הפסים. אגב, ממליץ לקרוא את ספרו של בלום "דלדולה של הרוח באמריקה" . הוא מתייחס לבעיה מזווית קצת אחרת. גישתו השמרנית תגרום לכמה הרמות גבה בדור שלנו אבל אין ספק שדבריו ראוים לתשומת לב.

אם הוא מצליח למכור כל הכבוד לו. אבל להתווכח עם עובדות? מאז ומעולם המומחים בתחום מסוים היו מרוכזים בערי האמפריה של אותה תקופה, ברומא, בירושליים, באלכסנדריה, בלונדון, בניו-יורק, או בקליפורניה. והיום גם בישראל :-)

הרי כל בר דעת יודע שכדי להוריד אותנו מהמקום השני במדד האי שיויון ובמיוחד במצב של שפל כלכלי שבו אנו נמצאים, הפתרון ההכרחי הוא העלאת שכר המינימום, (ויותר מרק 30 שקל לשעה) במיוחד אחרי שעשור שלם המשכורות שלנו לא השתנו בעוד כל מדדי המחירים האפשריים והמסים עלו , אבל מה הפתרון של בנק ישראל למיתון המתמשך? הורדת ריבית! או בשפה יותר פשוטה, לגרום לבעלי ההון להיון בעלי עוד הון ונכסים עם הלוואות בריבית אפסית! וככה ילדים מספרים לנו ש"קשה ,יש מיתון" וגורמים לעשירים להתחזק על חשבונינו

שימו לב שתנאי הקבלה לליגת הקיסוס הם למעשה לא רלוונטים ומגוחכים. מה לעזאזל הקשר בין חוג ספורט לבין לימודי פיזיקה? למה צריך לספור לאנשים חוגים? סה"כ מדובר בעוד אמצעי בדרך להשגת המטרה. מטרתן של האליטות מאז ומתמיד היה לבסס את שילטונן על ידי הגדלת הפערים החברתיים. בזה הם מצליחים מאוד. כמובן עד לרגע שבו עולים על הבאסטיליה. בישראל ובארה"ב, רוב הציבור לטיפש יותר ויותר בעזרתן של אמצעי התקשרות שגם הן נשלטות על ידי "האליטה" ובעלי ההון, כך שגם אפשרות זאת הופכת לפחות ופחות סבירה.