אלי זהר היה עוה"ד שלי בשנות השמונים. כשהיינו נפגשים, כאיש צעיר, הייתי מביא איתי רשימה של מחלוקות ושש לקרב. העשייה שלי הייתה פחות או יותר בתחום היצירה והמדיה. אלי היה חוקר בסקרנות דווקא את העשייה שלנו, משוחח איתי על העבודה שלי ומעלה רעיונות יצירתיים משלו. ואז הייתה מסתיימת הפגישה ואמרתי, רגע אלי, את מי תובעים מכל הרשימה שהבאתי? "תתמקד במה שאתה עושה ועושה הכי טוב, אל תסטה מזה ואל תבזבז זמן" הוא היה אומר וניפרד ממני.

בשנת 1958, כאשר גדלתי בשיכון הוותיקים [אחי יצחק נהרג ב1967], אלי זוהר הדריך אותנו בצופי שבט הירקון, לא ידענו לומר זאת, אבל תמיד התפעלנו משפתו הצחה, מידיעותיו המופלאות. הבנות העריצו אותו גם מבחינת הקנקן. כאשר החל בקריירה המשפטית קבעו אימותינו בפרלמנט של המכולת השכונתית שהוא קנון. אי כל השנים נהנה לקרוא אודותיו, לצפות בו ולשמוע את קולו.

ולא נשכח את מיקי ירושלמי בתיאטרון אורנה פורת.

שיכנעת אותי לעשות מנוי שנתי שנה אחת ולנסות, בהצלחה