אחד לפרטי ואחד לעבודה. בחקיקה ראשית.

בארץ יש מנטליות צינית שעובד ש"נופלת לו העט ב6" הוא פרזיט עצלן, במקום מי שפשוט עושה את העבודה עבורה הוא נשכר ומקבל כסף, למרות שהעסק יודע טוב מאוד להתעקש על גבולות דומים עם הלקוחות והספקים שלו. לבוס לא משנה כמה שעות כתובות בחוזה...רק תעז להתלונן תראה מהר מאוד את הדרך החוצה ולא תתקדם לשום מקום כי אתה "לא מערכתי". באופן כללי קשה מאוד לישראלים להבין את המנטליות האירופאית בנוגע לשעות עבודה, נתקלתי בזה בעבודה מול אירופאיים ולוקח זמן להתרגל לזה. חלק גדול מזה בגלל חוסר האכיפה הטוטלי של חוקי עבודה בארץ וחלק בגלל המנטליות שרווחת בארץ (בגלל הצבא לדעתי) שעובד צריך להתאים עצמו לעסק ויהי מה ואין לו זכות לחיים פרטיים ולגבולות.