אם ה- MBA הוא מאוניברסיטאות כמו: MIT, הרווארד, סטנפורד, או וורטון - זה שווה את זה (מלבד הרמה הגבוהה של הלימודים וההשקעה האמיתית בכל סטודנט), השמות הללו פותחים דלתות בכל חברה רצינית. אם סתם נרשמתם לאוניברסיטת חיפה או מכללת אונו, חבל על הכסף. קנו 2-3 ספרי ניהול טובים ותלמדו בעצמכם.

שיעשה את זה רק באוניברסיטה תואר ראשון יעלה לכם הרבה אבל יתרום לכם להשכלה וירחיב לכם את האופק וגם קשרים וחברים וכו אם יש לכם את האפשרות ואתם רייאלים לכו ללמוד הנדסה ושוב באקדמיות תואר שני זה עסק יקר ועדיף לגלגל את זה על המעסיק זה נפוץ בתחומים מדעיים חובה תואר שני זה לטובתכם

אני תמיד מתפלא מאנשים שאני פוגש שלומדים תואר BA כלשהוא, כשאני שואל מה עושים עם זה? אין תשובה, נחמד לידע כללי (תפתחו ספר, לא פחות יעיל) בכללי תבחרו לעשות תואר במשהוא שמייצר ערך לדוגמא: תוכנה,מכונות,חשמל,אזרחית וכד' ותחשבו על זה ככה, אתם מוכנים לשלם כסף על אייפון? (שלושת המקצועות הנ"ל קשורים אליו), והאם אתם מוכנים לשלם על רכב? על אוכל (ותחומי ההנדסה שקשורים אליו) אז גם תקבלו תמורה ויהיו משרות. גם תחום הרפואה אנחנו נזקקים, ולכן גם שם תמצאו עבודה. על קורת גג מוכנים לשלם? אז גם עבודה תהיה בתחום האזרחית וכו' שלא תבינו אותי לא נכון, אני כן חושב שחשוב ללמוד מדעי הרוח, אבל מי צריך מאות בוגרים (עם המכללות זה כבר אלפים) כל שנה בזה? ועוד כאלה שחושבים שתהיה בזה עבודה (מה אתם יכולים לעשות ומי ישלם לכם כסף על זה). תחשבו טוב טוב על מה ללמוד וחבל על הזמן והכסף. הנ"ל סטודנט להנדסה, ואגב אם לא הייתי מסוגל ללמוד מכל סיבה שהיא, מה רע בלהיות אינסטלטור? חשמלאי? מכונאי? עבודה יש ובעל מקצוע ישר תמיד חסר בשוק. העיקר כולם רוצים להיות מנהלים. עוד שאלה של ייצור ערך והאם אתם מוכנים לשלם על זה או לא.

ידע זה כוח. השאלה מהו ידע שיכול ליצור כוח? תואר באקדמיה יכול להיות יתרון אם לסטודנט יש "ארגז כלים" נוסף שרכש בשנות ילדותו ובגרותו. (שלא קשור בהשכלה אקדמאית). השכלה אקדמאית בלבד מעולם לא יצרה אנשים מאושרים ועשירים. ולכן, החשיבה שאם אלמד וארכוש תוארהצליח בחיים היא אגדה אורבנית שאין לה אחיזה במציאות. הבעיה היום היא שדור שנות ה-70 וה- 80 גדל באסכולה שכל מה שחלם בלילה קיבל ביום. הוריו ביקשו לחסוך ממנו התמודדות עם סודות החיים ובכך מנע ממנו לרכוש מיומנויות של התמודדות עם הבלתי צפוי, והיום כאשר הוא הולך בהתאם להבטחות הוריו כי אם ילמד יוכל לעבוד בעבודה "מכובדת", מתפוצץ לו בפרצוף, ולא יודע כיצד להתמודד. בשביל לרכוש מקצוע, האקדמיה צריכה לשנות כיוון, צריכה לתת עם הלימודים גם כלים ספציפיים לאותו מקצוע שלומדים ואז אולי יוכלו הסטודנטים למצוא עבודה לאחר סיום התואר הראשון. כדוגמה: כאשר לומדים במגמת חינוך ולא מקבלים תעודת הוראה, לא מלמדים את תורת התיווך, הסטודנט יוצא מתוסכל, ומרגיש כי רימו אותו. מדוע אי אפשר להכניס למסגרת הלימודים גם את תעודת ההוראה? כאן נכנסים שיקולים פוליטיים וכלכליים שמתנגשים עם ערכים בסיסיים, של שלם תקבל. היום האקדמיה צריכה לשנות את מסלולה, וליצור תחומי לימוד שיש בסופם גם תעודה שמאפשרת ללומד להתפרנס מעמל כפיו, אבל אם יישנו גישה לכך, מה יעשו כל מוסדות המספקות תעודות העסקה? לכן, תואר ראשון, שני ושלישי חשוב שהנוער ילמד ויחכים, ידע זה כוח, השאלה האם האקדמיה רוצה לבוא לקראת אותם צעירים שמבקשים לשפר את מצבם הכלכלי? בשביל לשנות תפיסת עולם, בשביל לגרום לכך שהשכלה באמת תביא לרווחת האוכלוסייה, חייבים לפועל לשנות את פני ההשכלה הגבוה, ולדרוש מהם בנוסף ללימודי אקדמיה טהורים גם תעודה העסקה באותו מקצוע שלמדו תוך כדי שלושת השנים, ורק כך אפשר יהיה לקיים את הבטחתנו לצעירים. האם יהיה מישהו בחלונות הגבוהים שירים את הכפפה ויטיב עם הנוער?

אין לה חזות של סוהרת, הילדים מטפסים עליה, לא מצליחה ללמד, נפלטה, לא מוצאת עבודה. האלמנט החשוב ביותר בדרך אל העושר: חברים. צריך את הקשרים הנכונים, כל השאר אמונות תפלות.

במיוחד במשפטים וראיית חשבון במיוחד במקצועות מדעי הרוח והכללים אין מה לעשות עם התארים האלו סתם עושים כסף על גביכם

תואר אקדמי מתחלק בסופו של דבר ל2. או שאתה עובד בתחום שלמדת או שלא. עבור כל בעלי המקצועות כמו הנדסה, רפואה וכדומה, סביר שיעבדו בתחומם. עבור על שאר התחומים בהם נדיר למצוא אדם שעובד בתחום בו הוא למד, התארים הם בעצם סוג של חותמת גומי שאמורה לאשר שהאדם לא סתום מוחלט. בעקבות ירידת רמת החינוך בארץ ועליה גוברת ברמת הבורות, התואר, אפילו הסתמי ביותר הוא שווה ערך מאחר ורק כך למעסיק שלכם יש דרך לוודא שאדם חסר ניסיון אינו סתום. בסופו של יום האנשים האנטיליגנטים שאין מעוניינים בתארים כגון הנדסה ורפואה, נאלצים ללמוד במסגרת ארכאית, לבזבז משאבים יקרים של זמן וכסף רק בכדי שכתם שדבק באוכלוסיה אליה הם נולדו יוכל להתנקות מהדעה הקדומה שתופנה כלפיהם. יוצא שבעצם לאקדמיה, אין שום אינטרס לייצר מורים איכותיים לרמות גיל נמוכות.

ולא צריך ללמוד בשביל זה אפילו בכיתה א'.

מי שחכם יכנס לכל תפקיד בין אם זה מתכנן כבישים ועד לפיזיקאי ידע ללמוד לבד, הידע כבר לא מוגבל לאקדמיה סתם סוג של אונססות במשך 3-10 שנים שבסיומם לא עשית שום דבר משמעותי מה שחברות ואנשים מחפשים זה אנשים חכמים/אוטודידקטים ובעלי יכולת חשיבה עצמאית על כל שאר המשרות מתמודד ההמון שממנו מצפים לצייתנות ומילוי משימות ולזה האקדמיה טובה מאוד

בהצלחה לפראיירים

עם תואר ראשון אפשר להשיג משרה של מזכירת מנכ"ל או נציג שירות לקוחות. אם אין לך קשרים - אין לך סכוי לצמיחה מקצועית :(

אתה טועה לחלוטין. מי שמגיע בלי ידע מהתיכון למקצועות המדע וההנדסה באוניברסטיה, לא ישרוד את החודש הראשון. אם מגיעים בלי ידע מהתיכון במקצועות האלו, חייבים לעשות מכינה. במכינה לומדים בכמה חודשים את מה שמלמדים בתיכון ב 3-4 שנים.

כל מי שרוצה להמשיך לגלגל את הבלוף שימשיך להיות סטודנט.

ההצדקה היחידה לתואר שני בפסיכולוגיה היא לממן את את מי שלמדו קודם ואינם רוצים או לא יכולים להיות מטפלים. אחר כך הולכים לבית ספר לפסיכותרפיה ללמוד את מה שדרוש כדי להיות מטפלים. תואר שני מיועד למי שרוצים להיות חוקרים באוניברסיטה. מדובר בבזבוז עצום של זמן ומשאבים. צריך להפריד בין מחקר לפרקטיקה כמו בכל מקצוע אחר. העובדה שפסיכולוגיה באקדמיה התחילה כדיסיפלינה מחקרית בלבד לא מצדיקה לימודים מיותרים של סטטיסטיקה גם כשהמקצוע נהיה טיפולי.

תואר שעלותו למוסדות אפסית, רק מרצים ללא מעבדות וחומרים וכו' אבל תועלתו מקסימלית, מחירו לסטודנט גבוה ותרומתו הינה אפס אחד עגול. מדהים כמה מרומים נרשמים כל מחזור לתואר הכלום ושום דבר הזה שמורכב מאסופת קורסים ללא קשר ביניהם, מן סלט אקדמי ברמה נמוכה.

עוד דרך לעשות עליכם כסף.

אם המעסיק מתעקש אז פשוט תכתבו בקו"ח שיש לכם תואר, אף אחד לא באמת בודק.

לא כל כך עוזר. אין עבודה וזהו. ואם יש עבודה, השכר לא מצדיק את שנות הלימודים הארוכות.

בהייטק כשכיר בשוק הפרטי ובגיל 40+ גם תואר שני ושלישי כבר לא עוזר, אלא אם כן אתה חבר מן המניין באוניברסיטה או מכללה ולזה צריך הרבה ויטמין P.. מצד שני אתה יכול להיות פנסיונר של צה"ל בגיל 40 + ולמצוא המון עבודות מתגמלות בנוסף ולצד הפנסיה שלך .. אפילו בלי תואר! למה זה קורה ? הערכה היא - שהיא שהשוק שלנו עם המשרות הניהוליות והטובות עובד בעיקר על קשרים של יוצאי צבא.. תבדקו ותגלו שזאת האמת... יש כאן עיוות חלוקתי שהמחוקק טרם נכנס וטיפל בו.. לא רק שהם יוצאים צעירים לפנסיה גם את המשרות הטובות בגלל הרבה ויטמין פי נתפסות. מבדיקה אישית אפשר למצוא כאלו בעיקר בכל המנגנונים הגדולים שממשיכים לקבל שכר מהמגזר הציבורי... עיריות , תאגידי מים, בנקים , חברות ביטוח ועוד.. באמת שווה מחקר מעמיק.. במיוחד לצעירים שמחפשים כיוון לעתיד כלכלי בטוח.. (ובהנחה שעולם כמנהגו נוהג והעיוותים הללו לא יתוקנו)

היו לומדים בשביל חתיכת נייר שאפשר לצרף לקורות החיים

זה תואר חרטה - מגרדים את פני השטח של כמה תחומים שונים בלי להבין כלום (ולא אשכח את הסיפור על המרצה שהקדיש ארבע שעות הרצאה להתאמת העניבה לחליפה). כמעסיק - הבו לי דוקטורנטים! הבו לי אוטודידקטים! ועזבו אותי מהקליפות הריקות וה"נטוורקינג" שלהם.

on the contrary I prefer to employ people that know when it's a time waster

בתור כלכלן , לא ממליץ ישר לרוץ לתארים שניים. כן ממליץ לנסות להיכנס למקום העבודה , ולקחת תכנית הכשרה מקצועית ( לא מיקרו ומאקרו ) בתחום.

רוב התארים השלישיים אינם נחוצים לעיסוק שבו ינחת/תנחת הדוקטור החדש/ה. זה בזבוז משאבי מדינה - הקצבות ות״ת, זמן המנחה/ים - ומשאבי הדוקטורנטים - תשלום שכ״ל, הפחתת הכנסה, ועוד ועוד. ובסוף? כישורי יתר (over qualifications) שמקשים על מציאת עבודה ולרוב אינם מנוצלים (פרט אולי לכישורי החשיבה והכתיבה בתחום צר כשערה).

אפסנאי במשטרה עם תואר שני במנהל עסקים, לוחם חי"ר עם תואר שני ביחסים בינ"ל, מזכירת מנכ"ל עם תואר שני במשאבי אנוש וכו' וכו'. אין גבול לטמטום בישראל. אך כך מתפלאים למה המע"מ גבוה ולמה המילקי בחו"ל יותר זול.

תואר ראשון 2014 הוא פחות ברמתו מבגרות 1960. כדי להיות משהו ולא רק לספור כסף אין מנוס מלהמשיך לתואר שלישי ורק אז מתחילים להבין כמה לא יודעים. המכללות שצצו כפתריות אחר הגשם בסך הכול מחליפות את בית הספר התיכון.