למגיב 1 . אתה מדבר על כך בצורה מאוד רציונלית, אתה שוכח שאהדת כדורגל היא עניין מאוד ריגשי, היא משהו שמפתפח במשך שנים ואתה יוצר זיקה וקרבה למועדון, וברגע שהקבוצה מושפלת בצורה כזאת אתה מרגיש עלבון אישי לכן קשה לי להתחבר לדברים שלך ש"זה הדבר ההגיוני לעשות" . אני באמת רואה את זה כמפגן נדיר שמפגין תעצומות נפש. למגיב 2 . אתה שוכח אלמנט אחד- כישרון , שחקן פולני צעיר יכול לעבוד על הכושר שלו, על התזונה ועל צפייה במהלכים מוקלטים של הקבוצה היריבה, ואני בטוח שעם משמעת ותוכנית מסודרת קבוצות "אפורות" כאלו יכולות להגיע להישיגים (למשל נבחרת יוון(, אבל לא משנה מה שחקן יעשה פשוט לא תיהיה לו את הראיית משחק ואת הטאצ' של מסי ורונאלדו, זה דברים שאו שיש לך או שלא, כמו שיש אנשים שמוכשרים בתחומים אחרים (מתמטיקה, כתיבה וכו' ) , אז בעבודה קשה אתה יכול לצמצם פערים, אבל שגם המוכשרים ביותר מקבלים את הכלים הטובים ביותר (התנהלות מקצועית במועדני הענק ) אתה פשוט לא יכול להתמודד איתם.

אבל אין דבר כזה!!! אותי חינכו שמחקים 11 מול 11. אם כל הכבוד לריאל מדריד ובאיירן, 11 אנשים ניצחו 11 אנשים. ההבדל היחידי הוא לא בשכר שמקבלים בבאיירן אלא ברמת המוכנות והמחוייבות המנטלית למשחק. אם שחקן פלוני מוכן להקדיש את כל נפשו וחייו למשחק, מתחיל מתזונה, ממשיך מהכנה מנטלית ממשיך משאיפה לשיפור מתמשך, לא לקבל שום הפסד ברוח טובה, וכך גם חבריו לקבוצה, לא משנה כמה כסף הוא מקבל קבוצה כזו יכולה לזכות בתארים על אף הבאיירנים והריאלים! יוון עם הרכב מעורר רחמים שלא היה צריך בכלל להיות ביורו זכו ביורו! דנמרק הגיעו ליורו 92 רק כשהעיפו את יגוסלביה וזכו ביורו! עכשיו לפי מה שאתה אומר אם רק כסף מכריע תוצאות איך אתה מסביר כל מיני אצנים קנייתים שזוכים בזהב? בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר ביכולות הטבעיות של האדם אבל בעיקר ביכולות המנטליות שלו, ברצון ובשאיפה שלו להיות הטוב ביותר, ולכן כל הנושא הכספי הוא טיפשי לכל היותר! אם השחקנים הישראלים היו מקריבים הכל, כולל חיי הדוגמנות וכדומה כדי להגיע להישגים, מתאמנים כאילו החיים שלהם תלויים בזה היית רואה נבחרת הרבה יותר טובה, זה הכל רצון להשתפר בכל דקה ושנייה בחיים.

זה רק טיבעי שמה שנשאר לאוהדים לנסות לעשות זה להרים את המוראל של השחקנים של הקבוצה אותם הם אוהדים. במצב כזה אני מאמין שאוהדי כל קבוצה מובסת היו עושים מחווה לשחקנים שלהם כדי לא להעמיק את הבושה וההלם.