הבנקים מקבלים כסף חינם, ועם הכסף הזה מריצים מניות. הבנקים לא נותנים הלוואות לכלכלה היצרנית, ולא מבצעים השקעות בכלכלה היצרנית. הרווחים מהשקעה בכלכלה יצרנית, מגיעים רק אחרי פרק זמן, שבו הלווים מחזירים את הכסף, ואת הריבית. הרצת מניות, מניבה רווח מיידי (על הנייר), כי מחירי הניירות עולים, וכך אפשר לחלק בונוסים של מיליארדים (על חשבון כסף דימיוני). רק השקעה ישירה בכלכלה היצרנית, יכולה לשנות את המצב, ולהביא לצמיחה.

הבורסות יפלו קצת ואז תיהיה איזה ועידת חירום של המדינות המתועשות ששם יחליטו להשאיר ריביות נמוכות ולהדפיס כמות מטורפת של כסף. ואז הבורסות ימישיכן לעלות עד מתי הסיפור הזה יכול להמשך? זה שאלת הטריליון דולר!

כל כלכלן שאינו מן האסכולה הקיינסיאנית יכל לנבא שהתמריצים הממשלתיים של ממשל אבה ("אבנומיקס") לא יועילו לכלכלה היפנית, ולמעשה רק יזיקו לה. זה ההפך ממפתיע. זה למעשה היה בלתי נמנע.