החברה המערבית היום נותנת במה לכל אלו שמראש יש להם אופי תחרותי. לפני 60 או 100 שנה (ובוודאי שיותר), לא היו הזדמנויות לתת דרור לייצר התחרותיות כמו שיש היום. זה לא קשור לעונש המכות שהיה נפוץ בכל העולם עד לפני 30 שנה (במדינות המערב). העונשים הגופניים היו חלק מתרבות של חינוך, כך תחמו גבולות, ולא היו קשורים לייצר התחרותיות של כל אינדיווידואל, לייצר ההשגיות שלו. הורי הליקופטר, הם אנשים שמראש יש להם טבע אנושי (אופי) מאוד תחרותי. הם היו כאלו מאז ומעולם, ההבדל הוא שהיום יש להם שפע של אפשרויות לנתב את האופי הזה, חלק מזה זה דרך ילדיהם. אלו בדרך כלל אנשים שקשה לעמוד לידם, כי הם כל הזמן מתחרים בזולת. התחרות זה אצלם בראש כמובן, כי העולם לא בנוי כך מבחינת האופי האנושי. חלקם לא רק ירוצו לתארים בעצמם (מה שלא בהכרח יביא אותם למקום טוב יותר) אלא יעשו זאת דרך ילדיהם (הכי נפוץ), או בני זוג (לפעמים מספר 3 או 5...), לפי מקום המגורים, ישתעבדו למשכנתאות יקרות רק כדי להוכיח לעצמם ולסביבתם שהם ממוקמים בראש רשימה כלשהי (אצלם בראש בלבד), יקנו מוצרי יוקרה סימליים כדי שכל העולם ואחותו יראו, כמו מכוניות יקרות וחדשות תמיד, והיום כמובן את הגאדג'טים הכי IN שיש, וכן הלאה. לא כל אחד יעשה את כל הרשימה, אבל כללית זה אורח חיים ראוותני שבנוי על מספור ודירוג לאורך כל הדרך, ובין היתר זה גם של הילדים שלהם שהם חלק מהמערך התחרותי הזה.

דמיון? לחץ להצליח? אנשים במדינות "שוויוניות" חולמים על הבעיות האילה, הבעיה העיקרית שלהם זה לחם ונייר טואלט. תזכרו ששוויון אפשר להשיג גם ע"י כף שלאף אחד לא יהיה כלום.

וזאת למרות שרוסיה הסובייטית (שבה גדלו) היתה שוויונית בהרבה מאשר ישראל. לא כל כך מתאים לתאוריה שלו. גם הדוגמא הסינית לא מסתדרת כ"כ - סין, עד שנות התשעים, היתה מדינה שוויונית, יחסית. ובכל זאת הסינים מדברים על הורות מאוד נוקשה, גם בתקופה ההיא. זה לא מסתדר עם התאוריה שלו ששוויון כלכלי מאפשר חינוך מתירני יותר. אולי זה פשוט בגלל שיש להם רק ילד אחד, ובו נתלות כל תקוות המשפחה?

בישראל כיום חסר משני הכיוונים, בעיקר בגלל אי השיוויון (שמשתקף היטב במערכת החינוך) והתרבות הקלוקלת שהשתלטה על מרבית החברה הישראלית (ומשתקפת ביחסי אדם לחברו, יחסי מדינה ואזרחיה, סדרי העדיפויות של משקי הבית ועוד שאר ירקות). כדי לשנות את המצב דרושה מנהיגות אחרת, עם ערכים, מוטיבציות וסדרי עדיפויות שונים. לצער כל מי שמבין שקיומה של המדינה הזאת תלוי בשינוי זה, אין כיום סיכוי לחולל מהפך והתקווה נמוגה.

למשל בכיתות יש שקט מוחלט ומשמעת ללא עוררין על סמכות המורה למשל שהכיתות קטנות יחסית למשל שברוב המשפחות ממעמד הביניים רק הורה אחד עובד (וחיים יפה מאד ) והשני אבא או אמא אחראים על גידול הילדים וזמינות עבורם

חוסכים מעצמנו כדי שהילדים יקבלו את החינוך הכי טוב. מצד שני, יש וההורים מעדיפים זהב, נופש בטורקיה ואילת והכסף הזה בא על חשבון חינוך הילדים. ע"ח חוגי העשרה ולימודים.

מאשר הורה שמקנא בילד,רודה בו,מוריד לו את הביטחון ומנסה לסקל ולהרוס כל ניסיון לעצמאות. הכל יחסי בחיים:) לא משנה מה ההורה עושה כל עוד זה מגיע מפירגון,רצון טוב ואהבה.

הורים שתלטנים יוצרם ילדים שמסוגלים לעמוד במבחנים הקשים של הרווארד, אבל כשיגיע תורם של אלה לחקור ולהביא משהו משל עצמם, הם יקרסו. ברוסיה ובסין יש חינוך נוקשה כבר שנים. הם מגיעים להישגים מעולים בספורט, שדורש כזו משמעת, אבל כמות ההמצאות שיוצאות משם נמוך מאוד יחסית לגודל האוכלוסיה ורמת ההשכלה שלה. בסופו של דבר, הם מעתיקים פטנטים מהמערב, בו יש עדיין יותר יצירתיות. הורים - אל תהססו. לכו על פיתוח העצמאות של הילד. חבל שהמסר הזה לא עולה מהכתבה. היא משדרת היסטריה וזה עצוב מאוד.

מה מבטיח לכם שהילד יהיה מאושר בחייו גם אם הוא יצליח? כסף לא קונה אושר. נהפוכו. כל ההתנהגות האובססיבית הזאת, לא נותנת לילד להנות מחייו כילד, ובעתיד גם לא תיתן לו להנות מחייו כאדם בוגר שלא החליט בעצמו מה הוא רוצה לעשות בחייו באמת, אלא החליט בעקבות שטיפת מוח שעבר כל חייו הצעירים על ידי הוריו שנכנעו לשיטה הכלכלית האי-שיוויונית במקום להילחם בה. ואגב, כשכולם עושים אותו דבר - כולם מאבדים את ה-"יתרון היחסי" שהשיגו. זה מזכיר לי כתבה אחרת של כלכליסט שבה מציינים שההורים הצעירים של היום (חלקם כבר התוצאה של הורות הליקופטר שעברו) לא נלחמים באי-שיוויון כי הם לא רואים אותו. הם לא מבינים אותו. מבחינתם הכל בסדר. זה מה שהם הורגלו להבין כל חייהם. אז איך אפשר לצפות מהם לקלוט שמשהו לא בסדר עם העולם? איך אפשר לצפות שמשהו בעולם הולך להשתנות בקצב הזה? החברות הצליחו בגדול. במקום להכשיר עובדים באוניבסיטאות, כיום מכשירים אותם כבר החל מהגן. והכי מצחיק? ברוב העבודות בעולם, אחרי שאתה מתחיל לעבוד שם, כל מה שלמדת לא שווה כמעט כלום, ולא מזכיר בכלל את העבודה המעשית שאתה עושה בפועל. כסף כסף כסף! עצוב מאוד.

לפסיכי-אטר.

הורים משווים את הדירוגים של בית הספר במיצ"ב, שולחים את הילדים לאלף חוגים ומלמדים אותם שפות מגיל אפס. האם זה תורם לילד? יכול להיות. האם זה מבטיח שהוא יצליח? שאלה טובה.