אהבתי והזדהתי עם הכתבה , בכלל אוהב את מה שאוריאל דסקל כותב על ארסנל. כאוהד הקבוצה נשאר שנים מתוסכל מאי יכולתה ללכת עד הסוף ,ולהגיע להישגים ממשיים, יותר מגביע הליגה בשנה האחרונה, נראה שהבקורת הגלויה והמרומזת על ונגר שהולכת ומתפשטת ומתגברת מראה כי הדרך הנכונה היא להפרד. איני רואה איזה שפנים הוא יכול עוד להוציא מהכובע אבל לא רואה שום התקדמות או כיוון חדש. הרכש שהביא בעל פוטנציאל הרבה יותר ממה שונגר מצליח להוציא ממנו. רוצה עוד מעט נחת מהקבוצה כמו בעבר. נראה שזה יכול לקרות רק אחרי ונגר.

פפ הוא מאמן אפילו יותר עלוב מוונגר. תוצר של הקבוצה המושחתת בהיסטוריה ש"זכתה" בתארים אך ורק בשל זיהויה הפוליטי עם התיאוקרטיה המרקסיסטית ששולטת בכל. לא במקרה באיירן נחלשה בצורה דרסטית מאז שהגיע וממשיכה להחלש. ונגר צריך ללכת,אבל אם באיירן רוצה להתמודד על ליגת האלופות היא חייבת להפטר מגווארדיולה הפאתטי.

עד לפני 3-4 שנים, גם כשהתגברו הקולות להחליף אותו, אני נשארתי נאמן למאמן שהמציא את הקבוצה הזאת מחדש. מאמן שב-2004 יצר במו ידיו את הקבוצה עם הכדורגל הכי מענג שהיה אי פעם, ומי שיגיד עכשיו את המילה "בארסה" פשוט מתעקש לבחור שווארמה (איכותית ביותר, אבל עדיין שווארמה) על פני ארוחת גורמה ברמת כוכבי מישלן. לא ארחיב כאן מה פשר ההשוואה, אבל מי שמתעקש אני אשמח לנמק. "in wenger we trust" אמרתי. הוא כבר ידע לצאת מהמשבר שאחרי עזיבת תיירי "אני שמתי את ה-ק' ב'קלאס'" הנרי. אבל היום גם אני מודה שונגר תקוע. ארסנל, למרות רכש מרשים כמו סאנצ'ז (כפרה עליו) ואוזיל (המאור מליקסון של אירופה, לטוב ולרע), היא פשוט קבוצה לא מאומנת. אין לה גמישות במשחק. היא מקובעת מול הגנות שמקשות עליה את החיים קצת יותר מלסטר וקריסטל פאלאס, מכת הפציעות העונתית היא בבירור לא מקרה- מדובר בשיטות אימונים בעייתיות, וקטונתי מלנתח את זה פיזיולוגית. מאז יינס להמן אין לה שוער ראוי, מאז ימי קולו טורה אין לה גם מרכז הגנה, אין לה גם קשר אחורי מאז שויירה עזב (פברגאס לא מילא את אותן פונקציות, וגם הוא עזב כבר לפני כמה שנים). זו לא בעיה מנטלית של השחקנים (טוב, לא רק בעיה מנטלית) אלא פשוט קבוצה עם יותר מדי חורים בסגל, מעט מדי גמישות מחשבתית, מעט מדי קילר אינסטינקט והרבה הרבה יותר מדי גולים עצמיים של לורן קושילייני. אז כן, ונגר צריך ללכת. אבל, ויש אבל גדול, מבחינתי לפחות זה תלוי במי שיחליף אותו. אם יגיע קלופ (אינשאללה שיפתחו שערי שמים), לורן בלאן או אפילו רודי גרסיה מרומא (אחד המאמנים הכי רציניים באירופה)- מאמנים עם חזון מסוים, גישה בריאה למשחק והבנה שכדורגל הוא יותר מסתם ספירת תארים, אלא ספורט עם אפקט תרבותי וקהילתי, כמו גם אסתטי- אז דיינו, בואו נפתח עידן חדש. אבל אם המחליף יהיה מין מוריניו שכזה, או אנצ'לוטי, או פלגריני או וואטאבר- כאלה שבהחלט מסוגלים לשים לארסנל כמה גביעים וכתרים בארון, אבל יעשו את זה עם כדורגל שבו הניצחון הוא חזות הכל, יספרו נקודות ועל הדרך ישאירו את הקבוצתיות המקודשת של הקבוצה הזאת, הכדורגל האלגנטי, הספורטיביות-בכל-מחיר ובאופן כללי את כל הערכים שעושים את הקבוצה הזאת לכל כך מיוחדת, גם כשהיא מחלצת תיקו ביתי נגד סנדרלנד, אז עזבו, לא צריך. אני מעדיף מקום רביעי עם ונגר והקיבעון שלו והשטויות שלו על פני אליפות "מוריניואית" טיפוסית שבה אתה חוגג את הכתר שבוע שלם במאי, ובספטמבר לא זוכר אפילו רגע אחד מרגש שיש לך מהעונה ההיא. לא תודה, ארסנל זו לא סתם קבוצה, ארסנל זה ערכים. ארסנל זה רגש מסוים. זה מצב תודעתי. והיא ראויה ליותר מסתם ספירת תארים של מאמן מזדמן. מישהו יודע אם תיירי הנרי כבר הוציא תעודת פרו?