אץ קוצץ בן קוצץ קיצוצים לקצץ, דיבורים לדבר, רינונים לרנן- והשמש עולה, הירח מאיר ולרוב השטויות אין מקשיב, אין מעיר.... והאיש ידבר, ופקודיו יענו ובארץ גמד רינונים ירננו: האיש כבר בדרך החוצה מזמן, ולחינגת הפרידה עדין איש לא הוזמן. אך יורשו לעתיד בדלת עומד , ואת זה התפקיד חומד וחומד. ושאר הגדולים , ראשם בכפם- כי הגיע זמנם, הגיע ותם: וגם הם ירקדו בשביל היוצא מרשות המנהל- לבית הכסא, שם יקיאו מרתם כמי שאין לו מחר- כי הגיע זמנם לצאת לככר. גם יורשיהם בדלת עומדים- גם הם שררה וגדולה קצת חומדים. העולם? כתמיד ימשיך לגלגל קרקע זולה, ומנכ"ל המקל על כל מי שמכיר ומי שיודע. ובסוף לכולנו תשאר רק צפרדע.

הסכמי הגג הממוחזרים (ראו ראשון לציון 1995) המהווים קרש הצלה למנהל מקרקעי שיראל אינם אלא הבטחה והצהרת כוונות, אך עד שיתממשו מקורות המימון ועד שהאוצר יאשר תקציבים (שנתיים) או יקצצם- תצמחנה שערות על כף יד מנהל המנהל .

לא מאמין לאף מילה של הנוכל הזה.

מנהל המנהל דובר אמתף הסכמי הגג, בפוטנציה, יסייעו בשחרור חסמים עיקריים לפיתוח- דהיינו - תשתיות. חבל שלקח לאסימון כ"כ הרבה זמן ליפול אצל ההמנכ"לף הפיתרון קודם בממ"י כבר משנות התשעים של המאה שעברה. עם זאת, המנכ"ל המכובד קצת חסכני באמת: חסם עיקרי לשיווק אינן תשתיות, אלא תפיסת הקרקע , בעיקר מאחר וברוב שהשטחים עליהם מקודדמות תכניות בנין ערים למגורים קיימים בעלי זכויות , מהם צריך לקחת בחזרה (לפדות) את הקרקע עם שינוי יידייעודה: פדית מוקדם מדי- סיכנת כניסת פולשים: פדית מאוחר מדי- נתקעת בבתי משפט לשנים. יוצאים מן הכלל שטחי מחנות צה"ל בהם הקרקע הוחזרה או תוחזר למדינה ללא בעיות- למעט בעיה שעליה לא מדבר המנכ"ל: בעיית זיהום הקרקע שתמיד קיימת בשטחי מחנות צבא: מכאן- שהשמחה, והיחצנות הפתיטית המלווה אותה- מוקדמת מדי: עוד 7-10 שנים- אולי נראה בניה. אלוהים גדול! עוד 7-10 שנים- מי יודע מה יהיה פה???

גוף התגובה