עכשיו תגידו לי מה עדיף: למזמז מסך מגע באקסטזה, או ללטף תינוק שלך או בן/בת זוג?? למשיב/ה נכונה יוענק אייפון S7...

אולי ההבדל הוא במשתמשים?

אתם צודקים, אבל זה לא מסביר איך יתכן הבדל כל-כך גדול בין טלפונים עם מסך מגע לאלו שאין להם מסך מגע. לגבי טכנולוגיות והשינוי שהם יוצרים בנו, בג'וני נמוניק כבר ראו שזה יכול לקרות. ול-1, נראה לי שגם לזה התשובה היא 42... :)

מבנה המוח לא משתנה. מה שמשתנה זה שאזורים מסוימים במוח מגיבים אחרת. וזה הרי הגיוני כי מדובר בשימוש שונה של אחד החישנים הכי יעילים בגוף (כריות האצבע). דבר שני תגידו איפה פה בדיוק נוצרת תלות ? זה שהמוח מגיב איך שהוא מגיב זה עדיין לא הופך לתלות - האם החוקרים טענו שיש כאן מצב של תלות או שזו פרשנות של מי שכתב את הכתבה ? ודבר שלישי במחקר הראה שתגובה כזו מתרחשת רק עם מסך מגע אז מה פתאום המסקנה שכל טכנולוגיה דיגיטלית משנה את מבנה המוח ? למעשה המחקר הוכיח ההפיך שרק טכנולוגיות ספציפיות משנות את פעילות המוח (שוב פעילות המוח ולא מבנה המוח)

בגדול אתה צודק אבל מדובר בפעילות מוטורית לא טבעית, לא קיימים ממשקים שדומים למשטחי מגע בטבע, השימוש המינימלי במאמץ בקצות האצבעות והתגובה המהירה שאנו חווים לא דומה לשום פעילות אחרת...המחקר בהחלט יכול להדאיג, אולי שווה להגביל ילדים/פעוטות משימוש בצגי מגע.

20 שנה אני עובדת על תוכנת שירטוט ותראו מה זה עשה למוח שלי....אני מדמיינת שיפוץ באמבטיה....הזז את הקיר של האמבטיה חצי מטר,הדבק קרמיקה ושכפל אותה 4 מטר על ,שנה צבע קירות, שרטטתי את התוכניות בתוכנה והזמנתי קבלן. אוה,הוא אמר חודשיים עבודה,מסתבר ש"הזז" קיר חצי מטר במציאות זה שבירת קיר ,פינוי הזבל,בניית קיר חדש,טיח וצבע,בדמיון אני ראיתי את פעולת ה MOVE וחשבתי,כמה קל להזיז קיר באורך של 4 מטר רק בחצי מטר.

סידור סוכריות או כל דבר אחר לפי צבע. ככל שהפרעת הקשב גדולה יותר כך גם ההתמכרות

פעם היה אפשר להתקשר בלי להסתכל, היה אפשר "לראות" את המקלדת בעזרת האבצעות (ובעזרת הבליטה הקטנה בספרה 5, זוכרים?). כדי לחייג בטלפונים של היום חייבים להוריד את העיניים. לפחות בכל הקשור לנוחות\בטיחות בנהיגה מדובר בצעד לאחור.

פרויקט שנמשך הרבה זמן כמעט 20 שנה של מחקר בתמיכה כספית של החברות הסלולריות

כל פעילות חדשה שאנחנו מבצעים, גורמת לשינויים במוח.כך שבפעם הבאה שנצטרך לבצע את אותה פעולה, המוח זוכר ויבצע אותה בקלות יתרה. ככל שאנו מבצעים את אותה פעולה, וזונחים פעולה המקבילה לה, הקשרים הישנים מתרופפים והחדשים מתחזקים. קחו לדוגמא אדם שנפגע במוחו בעיקבות שבץ מוחין(שלא נדע), לאחר פרק זמן מסוים והתמדה של החולה, נראה כי האדם יכול לשחזר באופן חלקי את היכולת הקוגנטיבית בעזרת חלק אחר במוח. המחקרים הללו הם די כוללנים, והמסקנות הן כמעט תמיד אותן מסקנות. המוח נישגב מבינתנו-ועוד רב הנסתר מן הגלוי. אני לכשעצמי, עד שלא אראה פעילות על-חושית אוכל להגיד כי עדיין לא ביצענו את קפיצת המדרגה הנחוצה, כדי לממש את הפוטנציאל של גופנו.

הסינפסות במוח נוצרות מאינטראקציות, אז ברור ששימוש במסך מגע ייצור סינפסות חדשות. כל כישור חדש וכל דבר שאנחנו לומדים - הכול משנה את המוח. זו הגדולה שלו - הוא לומד...

ואז האדם ישתנה לחלוטין פיזית בממשקי טכנוביו. הוא יישב לו על הספה או הכורסה מחווט באינסוף חוטים שמספקים את צרכיו ויחייה בעולם שכולו וירטואלי פנימי בתוככי המוח שלו. בשלבים מתקדמים יותר, הגוף האנושי יתייתר ונהפוך למשהו אחר לגמרי. משהו שמשוחרר מכבלי הגוף הפיזי ומהפחדים והמגבלות שהוא כופה עלינו. המילה אנושיות תקבל מובן אחר לגמרי. כשאין גוף ואין צרכים נהפוך לאכזריים ואדישים. אבל כל התהליך הזה לא מפחיד ולא מרעיש, זו מהות הטבע, השתנות מתמדת והאדם חלק בלתי נפרד ממנו. כשהמעברים הדרסטיים יותר יתממשו, הזקנים המבוהלים של הדור הקודם (הנכדים שלנו) כבר יעלמו ולא יהיה מי שיתרפק על סגנון החיים והנוסטלגיה של האדם הגס והמיושן שאנחנו מייצגים, שמבזבז אנרגיה על ידי הצבעה פיזית על גבי זכוכיות במקום להתמשק ישירות למעגלים החשמליים. ואז תקומנה ישויות שתשאלנה: "מה הטעם?" ובאמצע המשפט הן פשוט יכבו את עצמן לא לדעת.