בלי זה, הספקולציות של הפרופסור דומות לאלו של סבתי.

אם אתה רואה חתיכת נייר או מסטיק לעוס זרוקים ברחוב אתה מרים אותם? אם נופל לך מסטיק או נופלת לך חתיכת נייר, אתה משאיר אותם שם כדי שילכלכו את הרחוב? כנראה, כי ההפסד של מסטיק לעוס לא כואב במיוחד. אנשים שחושבים כמוך, שמסתכלים על רווח והפסד כמו קופים על בננה, בלי יכולת אבסטרקציה מספיקה כי להבין את הרווח וההפסד מדברים קצת פחות מוחשים (דוגמת ההפסד מזיהום הסביבה מול הפסד האנרגיה מלהתכופף), אנשים כמוך מעידים בעיקר על עצמם. גועל נפש

לפעמים לוקח זמן למנהל המגייס להבין מה הוא בדיוק צריך ומי מתאים לו. קורה לא פעם שמתחיל מפרופיל מסויים ותוך כדי מתחדדת ההבנה שבעצם צריך משהו אחר- עם סט יכולות וניסיון נוסף/ פרופיל זוטר או מנוסה יותר. כשאתה מתראיין ראשון, גם אם הראיון היה טוב, המנהל עוד לא בשל לקבל החלטה. יכול להיות שהוא יזכור אותך לטובה, אבל זה לא משהו שאפשר לבנות עליו כשהתהליך מתמשך שבועות ואף חודשים. כשאתה מתראיין אחרון- התהליך קצר בהרבה, היכולת של המנהל להיות יותר חד והחלטי משתכללת (שכן הוא כבר יודע בדיוק מה הוא צריך ומרגיש יותר בנוח לקדם את התהליך שכפוגש מועמד שמוצא חן בעיניו) , ובאופן כללי צפויה פחות סחבת. ועדיין - זה לא משהו שלמועמד יש שליטה עליו. אם קורות החיים שלו נראים מרשימים ורלבנטיים עד מאוד למשרה יתכן ויזומן מבין הראשונים בתהליך. יחד עם זאת, נדיר שעוצרים תהליך גיוס אחרי שרואים מועמד או שניים, כך שלמועמד הלכאורה מאוד מתאים צפוי תהליך ארוך והמתנה מורטת עצבים. ככה זה.

בעיית העצירה האופטימלית מדברת על מצב שבו אי-אפשר לבחור במועמד אחרי שראיינת עוד מועמד אחריו, ולכן במקרה כזה המועמד הראשון באמת לא ייבחר אף-פעם. אבל זה כמובן ממש לא המצב במציאות ככה שזה לא רלוונטי למה שנאמר בכתבה

המרואיין הראשון כמעט לעולם לא יהיה זה שמתקבל לעבודה, מהסיבה שהמראיין כמעט תמיד איננו מסוגל לבחור בו מבלי להשוות אותו למספר מועמדים נוספים. כל מועמד נוסף יושווה למרואיינים הקודמים, ולרוב יראה טוב יותר בהשוואה כי זו הנטיה הטבעית שלנו. גם תהליך הבחירה איננו אופטימלי ואיננו מאפשר השוואה מיידית למרואיינים האחרים אלא לאורך זמן, אז הזכרון כבר איננו ברור ולרוב איננו לטובת המרואיינים הקודמים. וקרא על בעיית המזכירה, או בשמה האחר, בעיית העצירה האופטימלית. הפרטים המדויקים אינם חשובים, אבל תוכל לשים לב שהמרואיין הראשון איננו זה שמתקבל לעבודה.

כל אחד שומר על ה ..... שלו פחדנות תעסוקתית