אם השכר נורמלי . והמנהל הישיר בסדר . אנשים לא יעזבו בגלל 1000 ש״ח . אני הייתי בשתי הצדדים , עזבתי בגלל מנהל ונשארתי בגלל מנהל טוב

לפעמים יושבים על התחת בשקט ומרוויחים פי כמה יותר

עשיתי בקריירה שלי מעברים רבים ובכל מעבר כזה השתדרגתי מהותית... כאילו... כשאני מסתכל על כל התקופה באופן כולל, אז פתאום זה נראה אחרת: פעמיים ישבתי בבית כמה חודשים, פעמיים המעסיק פשט רגל ולא רק שלא שלם משכורות אחרונות אלא גם לא הפריש קרנות וכו'. אז כשאני משקלל כל זה ואני משווה לחבר שלי מהטכניון שעדיין עובד באותו מקום מהיום הראשון (וכמובן לעגתי לו) - מסתבר שהוא זה שצוחק אחרון: ההכנסה הכוללת שלו באותה תקופה עולה על שלי ב 30% בערך והזכויות הפנסיוניות שלו כפולות משלי. אז נכון שאצלו הייתה שגרה ואצלי הרבה אדרלנין אבל כלכלית נטו - אני טעיתי והוא צדק. אז כל אחד עם שיקוליו, זה לא שחור ולבן.

אחרי שכבר סגרתי חוזה והכל היה סגור עם המעסיק החדש. הודעתי למעסיק הקיים שלי שאני עוזב. אמרתי לו שעם 10.5 אלף נטו חודשי לא ניתן לחיות במדינת ישראל , במדינת יוקר המחייה מספר אחת בעולם. כמובן שנתתי לו את האופציה לעלות לי את השכר בתוספת של 2000 שח נטו , המעסיק בישראל לא היה מסוגל בכלל כלכלית לתת לי תוספת. כלומר הייתי מוכן להתפשר בשכר של 12.5 נטו לאומת 36.5 אלף שח ועדיין המעסיק לא היה מסוגל לתת לי העלאת שכר. בסופו של דבר , עברתי לארה"ב עבור שכר נטו של 36.5 אלף שח. במדינת ישראל , פחות מ 15 אלף שח נטו (כאשר עלות רכב , ביטוח על רכב , דלק , משולם כולו על ידי המעסיק), עם יוקר המחייה הנוכחי , לבנאדם שרכש דירה לאחר שנת 2010 , לא ניתן לחיות. נקודה. (כמובן שאם צריך להוסיף לנוסחת החישוב גם עלות רכב , אז פחות מ 20 אלף שח נטו לא ניתן לחיות במדינת ישראל. שלא יבואו החכמים ויגידו לי שהם חיים יופי בשכר של 10.5 נטו. בטח אותם אנשים הם בעלי דירות שרכשו דירה לפני שנת 2007/2008 , לפני עליית המחירים הלא נורמלית של ישראל. לפני בועת הנדלן של ישראל.

עזבתי! שכר הבסיס שלי גדל ב 24%!! משכורת 13 מענק שנתי בגובה 25% מ13 המשכורת כמובן בכפוף לעמידה ביעדים אופציות קהש פנסיה מוגדלת חשבון הוצאות 25 ימי חופשה רכב 2015 חדש אפשרות להכפיל ולשלש את הבונוס הבסיסי ולהגיע עד ל 200 אלף בונוס שנתי מעבר לבסיס תעשו בשכל, לא טוב לכם תמיד יש מקום שישמח להכיר ביכולות שלכם. עזבתי

קל נורא לפרופסור עם קביעות לשכנע אנשים להשאר ולהתמיד גם אם השכר שלהם נשחק. המציאות היא קשה והרבה אנשים (למשל בהייטק) צריכים להגיע למשכורות גבוהות כמה שיותר מהר כי השוק נסגר בפניהם ככל שהם מתבגרים . לכן אני ממש לא משוכנע כמו הפרופסור שיש פה חוקים ברורים של להשאר 2-3 בכל מקום עבודה גם אם השכר יכול להיות יותר טוב . הפרופסור רומז שבארגון החדש שהעובד יעבור אליו הוא לא יוכל להתקדם (כנראה בגלל בעיית אמינות כלשהי?) . לא ברור לי מדוע ארגון יביא עובד אבל יסמן אותו כמישהו שאין לו סיכוי להתקדם , גם אם אותו עובד החליף מקומות עבודה רבים . לא הייתי עובר מקום בשביל עוד 500 שקל אבל הפרשים גדולים (נגיד 15 אחוז) יש על מה לחשוב.

אם עובד יכול לקבל שכר גבוה בהרבה במקום אחר, למה שלא יעבור? אם מדובר ב 1000 שקל, אף עובד לא יעזוב, אך אם מדובר בסכום שמגיע ל 3000 שקל ואף יותר, מדובר פה בחברה שלא מתגמלת, ולכן עובד כן יעזוב אותה, ובצדק.

האמת שאם הייתי מוצאת משרד שהיה מציע לי שכר גבוה יותר - הייתי עוזבת באופן מיידי. אני עובדת במשרד שנה וחודשיים. ביקשתי תוספת בשכר כי אני מרגישה שאינני מתוגמלת בהתאם לעבודתי ונעניתי שאין תוספות שכר באופן גורף (לכל העובדים) וכי אין דבר אישי נגדי. אני חשה מתוסכלת וחוסר אונים. מחפשת עבודה. ברגע שאמצא משהו אחר - אעזוב למרות שאני אוהבת את המשרד ואת העובדים.

זה מה שעשיתי לפני שנה ולא אהסס לעשות זאת שוב במקרה הצורך

Here if you do not get a raise it means your performance was sub par....at that point you either pick up your performance or try to find another place

זו הדרך שלנו להילחם במעסיקים. אנחנו נותנים הכל לעבודה אבל הם לא משלמים לנו בשביל זה. אז שימצאו עובד אחר.

ולכן מחויבות של העובד לצבור ניסיון ולהתקדם למקום עבודה ראוי, שיודע להוכיר תודה לעובד.