ההיפך - רק השבוע היתה עליה של 20 אחוז במחירים ב'מעיין 2000' של כמה מוצרים.

ולעם אין כסף ללחם

יש היום ניצנים של כל מיני אפליקציות שישנו הרגלי צריכה (מיסופרמקרט, דיל קראש)

החברות הגדולות ירוויחו גם בתקופה כזאת - אם זאת חברה סלולרית או חברת מזון, אין לנו איך להתחמק מלהשתמש במוצרי צריכה בסיסיים כאלה. הבעיה היא שכשההון הפנוי יורד אנשים יוצאים פחות, אבל לא רק, אלא גם מוציאים פחות על דברים כמו שיעורים פרטיים או חוגים לילדים, ועוד כל מיני הוצאות בבתי עסק קטנים. תחשבו על המוכר במכולת הקטנה שלא יכול להוריד מחירים כמו הרשתות הגדולות, או המורה הפרטית שמקבלת פחות תלמידים, או המעצבת שמעסיקה כמה עובדים, או השען, או הקונדיטורית, או מי שזה לא יהיה שיש לו עסק קטן ועכשיו פחות אנשים באים אליהם כי אין כסף. ובגלל שאותם בעלי עסקים לא מרוויחים כמו בעבר, ואולי גם לא סוגרים את החודש, גם הם לא ייצאו ויוציאו כסף במקומות אחרים. זה מה שנקרא downward spiral, וזה ההרס האמיתי והממשי של הכלכלה. בכל פעם שנותנים לתאגיד או חברה גדולה הנחה במיסים זה מאוד מכעיס אותי. הטיעון מאחורי זה הוא שהגדולים מכניסים הרבה כסף לקופת המדינה ומייצרים מקומות עבודה (מה שהרפובליקנים בארה"ב מכנים trickle-down economy). אבל זה לא ככה. מי שמייצר מקומות עבודה מגוונים ואיכותיים זה האזרח הקטן. ואותו כל ההתנהלות הזאת רומסת.

רק אותו אפשר למצוא בכל מקום, בעיקר בפארמים. הרשתות לא מביאות חבילות חסכוניות!