הרשות והבורסה צריכות לוודא שמאחורי כל יחידה של ADR (או איך שלא קוראים לזה) יש מניה של החברה המקורית, שדיבידנדים מחולקים לבעלי היחידות כהלכה ושאר עניינים טכניים. מעבר לכך לא צריכה להיות לרשות או לבורסה אחריות נוספת. כל תלונה או תביעה של משקיעים כלפי החברה צריכה להיות מטופלת על ידי הרשויות בחו"ל. (ניתן גם להחתים את המשקיע הישראלי על טופס שמבהיר זאת).

1. עושים את זה בכל העולם. 2. משקיעים ריטייל מקומיים - יכולים לקנות את ניירות הערך הזרים דרך הבנק שלהם הישראלי (או חבר בורסה) - מדוע מותר לקנות ני"ע זר בבורסה זרה דרך בנק/חבר-בורסה ישראלי אך לא דרך הבורסה הישראלית. 3. זה יכפיל את מחזורי המסחר בתל-אביב. 4. מדובר רק בחברות ישראליות גדולות עם שווי גבוה הנתונים לפיקוח של הSEC - פיקוח שעדיף מרשות ניירות ערך הישראלית. 5. המשקיעים הישראליים couldn't care less בנוגע לקיום תשקיף ע"פ הדין הישראלי לצ'קפוינט. 6. זה יאפשר מוצרי מדדים של מדדים שייצגו את הכלכלה הישראלית בבורסה בישראל. כיום רוב ההייטק בכלל לא רשום למסחר פה.