פתאום אני רואה ישראלים עוקפים בתור ומסבירים שיש להם חבר בתחילת התור. האמריקאים, שמבחינתם זה היה חריג, חשבו לעצמם — 'כן, כנראה זה בגלל שבאמת יש להם חבר שם בראש'. אני יודע טוב מאוד שלא היה שם חבר. אנחנו יצירתיים".

בכל פעם שאני בארה"ב אני נהנה לעמוד בתורים שאגב זורמים מהר וחלק הרבה בגלל שאין אף אחד שמנסה לקצר אותם. ברגע שצריכים לטפל ביוצאים מהכלל זה בא על חשבון הכלל. הטבע כאן (אצל חלק מהאנשים) בכל פעם שהם רואים תור - לרופא, לקולנוע , בפקק , בתור לסופר מיד לחפש דרך לקצר אותו גורמת לכלל הציבור נזק ונראית רע. בד"כ זה "אני רק שאלה" או מטריד במילים את העוסק במלאכה שבמקום לטפל באלו שממתינים נאלץ להתמודד עם ה"יצירתי". זה ממש לא תחכום ולא יצירתיות זה עניין של כיבוד זולת ונימוס בסיסי. הלואי והיינו מתנהים כמו האמריקאים.

שזו בדיוק דוגמא לישראלים בהמות שחושבים שמגיע להם הכל ולא מסוגלים לכבד כלום בתרבויות אחרות. מביש לראות אותם בארץ, ושבעתיים מביש בחו"ל.

זו בדיוק דוגמא לתרבות קלוקלת של חוסר כבוד לזולת, זה לא מראה על אלתור, אלא על חוסר משמעת וכבוד. לישראלים יש בהחלט הרבה יצירתיות, ראש גדול, פתיחות ואופי יזמי. חסר להם כבוד לזולת ולחוקי המקום.