2. געגוע גאה באבא שלי שעם השנים הפך לצייר בזכות עצמו. כילד, הייתי מרבה לבקר במשרדו מלא הכרטיסים ולפני מכירתם הייתי מחתים חותמות בהתאם לצורך: "הצגה ראשונה","הצגה שנייה","אולם","יציע".במשרדו הייתה "דלת סתרים" שהובילה ישר למעבר בסוף האולם, הייתי לוקח כיסא ממשרדו, ומתיישב במעבר ורואה "השמן והרזה" או איזה מערבון טוב. למרות שהקולנוע נהרס , עדיין נשאר שריד אחרון ליד הכניסה לחניון ברחוב פינסקר - קיר מלבנים מלבניות. געגוע. אורן עדי | 24.03.15 (ל"ת)
1. עוד כתבות כאלה בבקשה "כלכליסט"! אתם מספרים על זמנים שאפילו ההורים שלנו לא מכירים. רוצים עוד דברים כאלה. על רקע סכסוכים משפטיים ותמונת מצב כלכלית עגומה- זה כיף לחייך גם. יחידה במינה | 24.03.15 (ל"ת)
געגועים לצלולואיד
2 תגובות לכתיבת תגובה