השאלה היא אם יש לבנקים זכות פירעון מוקדם במקרה של שינוי בעלים. במקרה כזה (שהוא נפוץ מאוד) עצם ההשתלטות יוביל את הבנקים לדרוש פירעון מידי ואז מימוש נכסים מידי ואובדן הנכסים של החברה. אם אין לבנקים או שניתן להגיע איתם להסכמות אז זה אפשרי אבל רק במידה ובעלי החוב מוכנים להזרים כסף לחברה בכדי להרגיע את הבנקים. בשביל להרים פרוייקט שכזה צריך גוף גדול ומסודר כמו קרן יורק שהנקים יהיו מוכנים לעבוד איתו בשמחה ואז יש על מה לדבר. מכיון שלא רואים תנועות חריגות באג"ח דיי ברור שאין אף קרן כזו מעורבת בשלב זה. עם זאת ההסדר המוצע הוא בדיחה. הזרמה קטנה מאוד של הבעלים תמורת המשך שליטה. סביר שהחברה צריכה הזרמה של 50 -100 מליון דולר בשנתיים הקרובות. ולא ברו ששווה להשקיעה בחברה סכומים כאלה שכנראה לעולם לא יחזרו.

מה הקשר לזה שהחוב של הבנקים ברוסיה הוא קודם? המטרה בהמרת חוב להון היא לשמור על קובננטים לבנקים (יחסים פיננסים מינימלים שנדרשים ע"י הבנקים של הון לחוב וכו'), להקטין הוצאות מימון ולאפשר לחברה להמשיך לפעול כעסק חי. מה שיאפשר להימנע בכלל מלהגיע לפירוק ולשאלת סדר הנשיה בפירוק. אפשר בנוסף לשמור את כל המניות אצל נאמן שינסה להכניס משקיע לחברה. ככה אפשר גם להנות מהפרמית שליטה שאולי תתקבל ולא להכנס לסוגיה של ניהול חברה ללא בעל שליטה דומיננטי.

הכותב מסביר שהחוב נחות והבנקים הרוסים קודמים. מדובר בהלוואות שאינן נון ריקורס כמו במדינות אחרות. לכן השתלטות על החברה אינה אופציה

לבייב מושך שכר מיליונים ומשמיד לבעלי המניות מיליארדים.

מה עם השתלטות על החברה כמו שעשו באלביט הדמיה והמרת החוב להון (כמו שציין מגיב 1)? בנוסף, למיטב הבנתי ה-NOI לשנתיים הקרובות שצפוי כאמור להיות נמוך מהותית מבעבר, נלקח כבר בחשבון בחישוב השווי הוגן של הנכסים. אני חושב שהאופציה הכי טובה של בעלי החוב זה להמיר כמחצית מהחוב להון ולהשתלט על החברה. הבעיה שהמוסדיים לא אוהבים להיות בעלים של חברות ובלי אקטיביסט חזק כמו קרן יורק זה כנראה לא הולך לקרות... איך יכול להיות שבעל שליטה שלא מזרים סכום מהותי של כסף משמר את השליטה בחברה? בעלי החוב היו צריכים לקבל לפחות 30-40% מהחברה עם הזרמה נמוכה שכזאת.

בעלי האג"ח צריכים לקחת את החברה, ולהמיר את כל החוב להון. כך הם נושאים עדיין בסיכון - אבל גם בסיכוי.