לא רק במחנות או ע"י הגרמנים. אחד הדברים היותר מרתקים הוא שהמחסלים היו מסוגלים לאנוס בכלל, למרות שעסקו ברצח ביום-יום. מראה עד כמה לא הושפעו.

בנורווגיה היו הרבה נשים שנכנסו על ידי הנאצים ולרוב נולדו ילדים שלא היו מקובלים על הנורווגיים נידון אותם. לבסוף הםהצליחו לקבל פיצויים ממשלת ננורווגיה

לכל אלה שדואגים לצפון קוריאה ולחיילים שנלחמו במלחמת העולם השנייה: לקוריאה אכפת מאתנו בכלל? האנטישמיות שעד היום קיימת כלפי העם היהודי? אז למה זה אמור לעניין אותי, אני לא אתפלא גם אם הם לא אוהבי ישראל..... לגבי החיילים נלחמו שם אלפי יהודים שנפלו כגיבורים ומקום קבורתם עד היום אינו נודע - יש לנו במשפחה הרבה הרוגים מאותה המלחמה. ואתה יודע למה הם נלחמו?! כי הם הרגישו איום מהצד הגרמני לכן קמו ונלחמו, פחדו מהכיבוש אחרת לא היו מזיזים עצב אצבע, בוא נהיה ריאליים לאף אחד לא היה אכפת פרט ליהודים עצמם כגון בארה''ב שעשו הפגנות ועודדו את אמריקה להגן על עמנו, אם לא אותה הפגיעה מצד גרמנייה באונייה של ארה''ב היא לא הייתה מצטרפת. ראיתי המון סרטים דוקומנטריים, וכקראתי המון כתבות ממליצה בחום.כולם ידעו והתכחשו, שתקו. רק אותם תושבים של המדינות שהשתלטו עליהם הגרמנים ומעטים מבניהם חסו עלינו ואף הצילו יהודים, ו ''השם'' שאתם מכנים אותו בזלזול כה רב קיים וישנו וראה הכל תאמין לי.והשאלה למה הוא לא עשה כלום תחשוב לבד על התשובה אם אתה מספיק אינטליגנט. הלילה ראיתי בהוט 3 את הסרטים על יהודי בלרוס ואם כל הכאב והבכי והצער אמרתי לעצמי לפחות הם נהרגו במקום ללא סבל בגטאות, ממגיפות, מחלות, ניסויים, אונסים, מכות והתעללויות, אה ולגווע מרעב. היה הכל מהכל בגטאות אני מאמינה לכל עדות וסיפור ושאפו לכל אלה שמקדישים מחצית מחייהם לגילויי מאורעות חדשים, מורידה בפניכם את הקובע. להיוולד יהודי זאת זכות גדולה, אחרי כל מה שחווה העם היהודי הוא עודנו קיים חזק ואיתן!!!!!! ולאלה שלא מאמינים ב ''שם'' לא מגיע לכם להיקרא יהודי, כי ישראלי זהו מונח מופשט!!!!!

ישר כוח על האומץ של האנשים היקרים הללו אשר סבלו ועדין סובלים .איפשרתם להם ביטוי סופסוף.אנינמאמינה שעצם החשיפה היא סוג של שחרור .ישר כוח על עצם הכתבה ועל הסובלנות כלפי הקורבנות.

אין בכלל ספק שבמקום בו היו גברים שיכלו לפקד על חיים ומוות בתנועת אצבע, שמחירה של פרוסת לחם אחת היה כל כך גבוה - בהכרח היו מקרים רבים של ניצול הכח הזה כדי לקבל מין. נכון שלגרמנים היתה חובה שלא "להיטמא" במגע עם יהודיות, אבל היו הרבה הזדמנויות לעבור על החוק בסתר, ואם היתה סיבה לחשוש שהקורבן יתלונן, היה לכך פתרון פשוט... ולא לשכוח שבשואה היו לא רק גרמנים, אלא גם עוזרים ומשתפי פעולה שהרגישו פחות מחוייבים לחוקי הגזע. אם אפילו אצל חיילי האו"ם היו מקרים של אונס נשים במחנות פליטים שבניהולם - אין סיבה לחשוב שהנאצים היו טובים יותר.

הנושא הזה חשוב מאין כמותו. נחשפתי לדברים בספריו של קצטניק. חשוב שרבים ידעו את הדבר כחלק ממכלול הפשעים שבוצעו בשואה.

חוץ מהגן , קצטניק כתב גם על בית הבובות . ספר חובה בכל יום שואה. בית בושת שאם זונה היתה מקבלת תלונה , לא שהיא לא נתנה, אלא שהנתינה היתה חסרת תשוקה, היא היתה מוצאת להורג

ועל ילדים יהודים שנוצלו במחנות ע"י אסירים יהודים אחרים זוועת עולם גם אפלפלד מזכיר את זה במעומעם

חוטפים אלפי נשים וילדות לצורך התעללות מינית. אין סיפורים, אי אפשר לדעת מה קורה, אבל דבר אחד בטוח: קורה. בטרור באלפים, בצפון קוריאה במיליונים. והעולם כרגיל שותק.

גדלתי כילד של הדור שהיה בשואה.הורי לא היו שם לשמחתי.הם הצליחו לעלות ארצה לפני הגיהנום,אך רוב חברי היו ילדים שנולדו בארץ,דור ראשון לניצולי השואה. סיפרו לנו כל הזמן סיפורים מהשואה,אך את הנתונים המיניים אספנו מספרי הסטאלג שהיו אז פופולאריים.עד היום אינני יודע מהיכן הופיעו הספרים האלה שתיארו עינויים עם אקט מיני,ולכן מהימנותם היתה תמיד בספק. אף לא אחד מאותם ניצולי השואה לא הזכיר משהו שגלש להטרדות מיניות,כך שבאמת לא ידוע הרבה על הנושא,למרות שאין בכלל ספק שזה התרחש כל הזמן,בעיקר כשהגרמנים עשו ביהודים מה שבא להם. איך שלא נסתכל על הדברים המשפט המפורסם רק מתחדד עם הזמן. לא נשכח ולא נסלח!!!

ואם כבר דיברתם על סרטי סנאף שמתרוצצים באינטרנט...אז תחשבו כמה ניצול מיני יש באינטרנט.

לא ידעתי שהיו דברים כאלה כי הנאצים ראו את היהודים כמו חיות

חלקם ניצל/שרד "בזכות" ניצול מיני. בשואה קרו דברים בלתי נתפסים. אונס ממשיך להתרחש גם בימינו כ"חלק" מהצד האפל של האנושות.

על זה אף אחד לא ידבר... אבל לא צריך להיות מומחה בנפש האדם כדי להאמין שדברים כאלה התרחשו.

היה אסיר יהודי שהיה מצייר או מפסל מלחם לעוס והוא היה לוקח ילדים כדי שילעסו לו את הלחם , תוך כדי כך שהיה מאכיל אותם שלא ירעבו הוא גם היה מבצע בהם מעשי סדום .

סיפור מחריד על ניצול מיני בשואה

ראיתי היום את הסרט. התרשמתי מהכנות של המספרים ומהיכולת שלהם לדבר באומץ כל כך רב על מה שקרה להם. הם ראויים להערכה רבה מאד ממשפחותיהם ומכל מי ששמע את סיפורם.