הרגע קראתי כתבה שמדברת על שינוי הממתיק המלאכותי והתגובה הציבורית לכך בארה"ב במשקה הדיאט פפסי דודבן,או אם לדייק דובדבן בר. מוצר שלא רק שאינו נמכר בארץ,אלא שגם אם הוא היה נמכר בארץ הוא לא היה מעניין. אלו כמה דקות מהחיים שלי שלעולם לא אקבל בחזרה,ועכשיו השאלה: מה אעשה בשאר הדקות בחיי? כיצד אנצל אותם? אני חושב שאיכשהו הכתבה הזו האירה בפני זרקור על כל אותם רגעים קטנים שאנו זורקים לתהום הנשייה,אני עומד למצוא משהו מועיל בדק' האלה בחיי או לפחות אעשה כמיטב יכולתי למצוא כיצד. אני חושב שהכתבה הזו,במובן מסוים,עזרה לי לעשות שינוי משמעותי ומבורך בחיי.

ולא רק אלא גם צריכה גבוהה של פחמימות וסוכרים במצבי צבירה שונים (כן גם לחם).

הסוכר הומצא לאחר גילוי העולם החדש מאז אנחנו מכורים לקפאין , סוכר , ניקוטין , וסמים

כאשר רמות האנרגייה המתקבלות נמוכות יותר ממה שהמח שלך ציפה לו, הוא מפעיל את מנגנון הרעב, כי מבחינתו, הוא מורעב.

קוראים לזה שקר אפס הקלוריות. אבל "שכחו" לציין שהגוף עדיין מקבל איתותים שנכנס ממתיק וזה גורם ללבלב להמשיך ולייצר אינסולין. עדיף שתשתו מים או עם פלח לימון ותתרחקו מכל המשקאות הממותקים; במיוחד לאלו החולים במחלת הסוכרת.

למה להשתמש בכל החומרים הכימיים המהונדסים, כשיש סטיביה ?

אבל מה, שתי טיפות מהתרכיז הזה מספיקות להכנת כוס שתיה, וזה מאוד עוזר כשאתה באמצע המדבר עם פחית תרכיז קטנה וגדוד של חיילים צמאים.