זה רק מחזק את החשד שהועלה בתגובה 1

בתקופה האחרונה מסתבר שהבנקים לא מוכרים משכנתאות צמודות כאשר המקורות שלהם צמודים, אלא הם מגייסים כספים ממקורות מגוונים, חלקם צמודים וחלקם לא. מי שנטלו משכנתאות צמודות לפני כעשור בהן הריביות היו מאוד גבוהות, מניבים לבנקים היום רווחים עצומים, שכן הבנק בגלל הריבית הגבוהה, גייס בעיקר מימון ממקורות לא צמודים, שכן צפה שהריבית תרד עם הזמן (בין היתר מניסיונו ארוך השנים). על כן, עמלת הפירעון המוקדם (הפרשי ההיוון ולא העמלה התפעולית), נועדה לקבע רווחים, וההסברים שהבנק נתן כאילו היא נועדה להגן על הבנק שגייס בריבית גבוהה, למרות שהבנק מיחזר את מקורותיו וגייס חלק מהכסף או מרביתו בריביות נמוכות בהרבה ולא צמודות. המשמעות היא הטעיית לקוחות על ידי בנק ישראל שלא תיקן את התקנות בתקופה בה האינפלציה נמוכה. במקור הפרשי ההיוון נועדו להגן על הבנקים כאשר לא הייתה יציבות מחירים והאינפלציה הייתה גבוהה, וכך גם הריבית. הם נועדו להגן על הבנקים שגייסו מקורות צמודים ארוכי טווח בריבית גבוהה, ובא למנוע מהבנק הפסדים במקרה שבו מישהו פרע לפני הזמן בתקופה שבה עלות גיוס המקורות ירדה (הריבית ירדה). במצב זה הוגן (למרות שהבנקים נוהגים בד״כ כלפי לקוחותיהם בחוסר הגינות בסיסית), שהלקוח ישלם את ההפרש בין הריבית בעת הגיוס לריבית הנמוכה בעת הפירעון אם היתה נמוכה יותר מריבית הגיוס. אולם מן הצד השני לא קוראים לזה בחוק ובתקנות הפרשי היוון, אלא עמלת פירעון מוקדם, דבר שמעורר חשד שבנק ישראל והפיקוח על הבנקים, חשבו שהבנקים עשויים לנצל את תקופה שלא תהיה בה אינפלציה, כדי לגרוף רווחים עודפים! או במילים אחרות לעשוק את הציבור ברישיון בנק ישראל, כפי שזה אכן נעשה. אם בנק ישראל והפיקוח על הבנקים היה פועל בהגינות, הוא היה קובע שלא מדובר בעמלה אלא בהפרשי היוון, והיה מחייב את הבנקים לחשב לכל לקוח ולקוח את עלות גיוס הריבית בפועל (עלות הגיוס של הבנק, הריבית בה הוא גייס את הכסף להלוואה) וכך הבנק יכל לחשב אם נגרם לו הפסד ביום הפירעון, או לא, שכן היה בוחן אם עלות גיוס המקורות, נמוך, זהה או גבוה מהריבית שהלקוח שילם (בניכוי המרווח המקורי של הבנק). לדעתי ניסוח התקנה, כעמלת פירעון מוקדם והמשמעויות שנלוות ממנה, פועל בניגוד לגישתו המרכזית של הבנק המרכזי, לשמור על יציבות הבנקים. הסיבה לכך נעוצה בתמריץ שיש לחלק מהלקוחות לסגור את המשכנתאות בזמן שיש להם כסף פנוי לעשות, שכן אם הם נדרשים לשלם עשרות אלפי שקלים מיותרים (למרות שהבנק גייס את מקורותיו בממוצע בריבית נמוכה מריבית המקור ואף נמוכה מהריבית ביום הפירעון הרצוי, הם עשויים להימנע מלסגור את המשכנתאות ולהקטין את הסיכון ש״ח הבנק ל-0. במצב כזה הם יכולים להשקיע כספים במקומות מסוכנים ואף לאבד את כספם. בנוסף, בתקופה של שפל כלכלי ומשבר כמו התפוצצות בועתית, הם עשויים למצוא את עצמם במצב של אי יכולת החזר וכך הם מהווים סיכון גבוה לבנק. אם בנק ישראל רוצה לשמור על היציבות הוא צריך לתת תמריץ למי שמחזיר הלוואה לפני הזמן ולא להעניש אותו. התמריץ לא צריך להיות הפסד לבנק, אלא לוודא שהבנק לא מפסיד ומרוויח בדיוק את המרווח שתכנן אך מן הצד השני לא מרוויח רווחי יתר (כפי שהוסבר מעלה) שהמשמעות שלהם רווח קצר מועד אך הגדלת הסיכון של הבנק ושל המערכת הבנקאית (בניגוד למדיניות המוצהרת של בנק ישראל וחוק בנק ישראל). אה