מתי בפעם האחרונה קראתם בטור הזה דברי טעם? חוץ מלמחזר כל פיסת תובנה בגרוש שאי פעם הייתה לו ולעשות הרבה רוח בכנסים ובתקשורת, דן אריאלי לא עושה בימינו הרבה.

בלקפץ אבל המרחקים קצת שונים... שעה שעתיים. ���� אולי קצת פחות לשפוט. האמריקאים טובי לב מקסימים. תומכים ,מפרגנים... והישראלים?

גם אני שותפה לתחושתו שאמריקים הם לא באמת חברים טובים, אבל ייתכן מאוד שאנחנו שותפים לדעה פשוט כי שנינו ישראלים. מפרופסור פורץ דרך במדעי ההתנהגות ציפיתי לתשובה יותר שכלתנית ופחות רגשית. (ואם אפשר גם פחות מתיילדת....)

איך אפשר לפתח חברות?

מהגרים תמיד יהיו נטע זר. הישראלים לא קיבלו בזרועות פתוחות גלי הגירה בשום שלב. כך שכותב הטור בהחלט נפל בבור הרומנטיזציה של העבר הסלקטיבי סוביקטיבי (של עצמו). ילדי מהגרים שגדלים בתרבות האמריקאית, ונטמעים במנהגי המקום, למשל נבחרות הספורט, יש להם חברים לכל החיים בדיוק כמו בחברה הישראלית. אין הבדל. היהודים לא ששים לקבל ישראלים לחיקם, והיום גם הישראלים לא ששים להשתלב עם היהודים (ההיפוך התחיל בשנות ה-90 בערך). לעומת זאת יש זרים שחיים בקהילות סגורות ולא נפתחים לחברה האמריקאית מרצונם. הכל אינדיוידואלי. לא ככלל.

בארה"ב יש יותר כסף בארץ יותר כיף ואנשים חברותיים יותר ופתוחים יותר

כנראה אתה חי עם תיאוריות. באיזור שאני גר, שכנים מבקרים אחד את השני ללא שום התרעה. כולם אמריקאים. הזהירות דווקא באה מאתנו, המהגרים. עבודתי כללה נסיעות תכופות לכל רחבי ארה"ב ובאלבמה, החיים בפרברים זה ממש הקיבוץ של פעם, עם ערכים, חברויות, עזרה הדדית וכל מה שנקרא שכנות וחברות. אכן, אין את הסוג של חברויות צבאיות אם אתה לא במכבי אש, משטרה, או שרתת באותה יחידה. אלה הן קבוצות מאוחדות בדיוק כמו חברות אש בארץ. אבל ארה"ב היא גדולה. אגב, אינטרקציה חברתית זה לא רק לארח בבית, אמריקאים יוצאים ומבלים במסעדה, בר, באולינג, צפייה במשחקים, טיולים וכו'. לא חושב שבארץ זה שונה. חייתי בארץ 40 שנה ומבקר לא מעט. מה שהיה פעם, זה לא מה שעכשיו. חס וחלילה אם עוברים דירה מתל-אביב לכפר סבא. האם תכיפות המבקרים תשאר? בחיים לא. כמה זמן ייקח לרכוש חברים מקומיים, אם אין לך ילדים שהולכים לבי"ס?

חברות וספונטניות זה עניין תרבותי. לא קיים אצל אמריקאים.

חי באמריקה כבר 20 שנה. הילדים שלי נולדו כאן וגדלו כאמריקאים. הנסיון האישי שלי ושל ילדי כל כך שונה מנסיונו של אריאלי שדומה יותר לישראלים שחיים פה ב״גטו הישראלי״. הכללות הם דבר גרוע ברוב המקרים ובוודאי שבמקרה זה.

וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על מנהגי החתונות באמריקה. כמה טקסיות וטקסים נלווים שגורמים לאנשים להוציא הרבה יותר מהארץ כדי לכסות את כל ההוצאות...

בהסבר שלך יש יותר הכללות מהאשר עובדות. ראשית הנסיון הפרטי שלך לא מיצג 300 מיליון איש. שנית הנסיון הפרטי שלך כזר בארצות הברית לא מיצג יחסים בין מקומיים כפי שעולה חדש בארץ לא מיצג צברים. שלישית, גם בארץ המנהג של לדפוק על הדלת הולך ואוזל ואנשים עוברים ל"שיטה" האמריקאית של תכנון מראש. רביעית, כללי המנהג של הפגישה לא מיצגים ערך של חברות. בטח לא קובעים אם משהוא חבר טוב או "גרוע". ישנם פה אנשים בדיוק כמו בארץ. חלקם חברים טובים וחלקם חלקם חברים.