אחרי שהורידו את יובנטוס לליגה השניה והענישו בחומרה את מילאן ואת פיורנטינה, זה אכן היה אתגר עצום לאינטר, הקבוצה הבכירה היחידה שלא נענשה (כנראה שלא בצדק) לזכות בכל התארים. הטרבל המרשים ביותר, לטעמי, היה זה של יונייטד האגדית של 99, אבל אלו של ברצלונה, מול קבוצות אדירות כמו אתלטיקו מדריד ריאל מדריד וקבוצות חזקות מאוד אחרות כמו סוויליה וולנסיה וויאריאל, לא מרשים הרבה פחות. העובדה שברצלונה של השנים האחרונות היא קבוצה אדירה ומדהימה בקנה מידה היסטורי גורמת לזה להיראות קל. שמסתכלים על מסי או על רונאלדו עושים את מה שהם עושים זה גם נראה קל. זה מפחית מגדולתם ומגודל הישגיהם כשחקנים? זה גם נראה קל שפלה ומארדאדונה עברו והשפילו שחקנים ושהשדים האדומים דרסו כל דבר שזז ב 98\99.

בליגה איטלקית, תחתרותית ודלת אמצעים הוא הצליח לבנות קבוצה טובה והנשים אותה במוטיבציה ששימשה פיצוי על איכות. כל שחקן אז נתן 150% מהיכולת הרגילה והקבוצה הייתה יותר גדולה מאוסף חלקיה. אגב יש לומר שההישג של יובנטוס גם מאוד מכובד. הם הסתכלו בלבן של העייניים של ברסה, ובחלקים רבים במשחק פשוט שכבו עליהם עם כל כובד משקלם. וכל זאת למרות הפער שבתקציב ובשמות של כוכבים. כל הכבוד לאיטלקים. הפעם, כמו ב-2010 הקבוצה הטובה בעולם לקחה את כל התארים.