כדורגל, וספורט בכלל, צריך להיות כתחביב ולא כמקצוע. שאנשים יהיו רופאים, מורים, מהנדסים, חוקרים, פועלים ואפילו רבנים- ושישחקו כדורגל בשישי בצהריים עם החברה'

מה לעשות, המזל כידוע הולך עם הטובים.

כמות תושבים משפיעה על הרמה של הנבחרת. כדי שתהיה לך נבחרת טובה אתה צריך של"פרמידת האיכות" של שחקנים במדינה שלך יהיה בסיס רחב. אם יש לך רק מיליון תושבים, אתה צריך שאחוז האנשים שמשחקים כדורגל מתוכם יהיה ממש גבוה או שלקצת שכן משחקים יהיו אימונים ברמה מעולה וכד' כי שיהיו לך 20 איש בטופ העולמי. אם יש לך מאה מיליון איש, גם אם שבריר אחוז משחק כדורגל ברחוב במגרשים מוזנחים, אפשר יהיה למצוא 20 איש בטופ בסופו של דבר. אבל אנחנו ישראל, מדינה של 8 מיליון, עם הזנחה ברמת ברזיל (200 מיליון) לפחות. המדינות הקטנטנות שאנחנו כל כך מזלזלים בהן משקיעות הרבה (ויש להם תרבות כדורגל מפותחת הרבה יותר). מה שאומר שאם רק נשקיע נוכל להגיע לאן שהמדינות האלו (עם המעט כשרונות שיש לבחור מתוכם) הגיעו... המשפט הפחות מפורסם יכל היה להיות: אם תרצו, ותשאירו את העניין לעסקנים, זו תמשיך להיות אגדה.

איך זה קשור לרמת הכדורגל? יש מדינות עם קצת תושבים שהם אימפריות כדורגל (אורוגוואי) ויש מדינות עם הרבהתושבים שכדורגל לא מעניין אותם (הודו - למרות שהקימו שם ליגה)

הכי התחברתי לסעיף מס' 1 - "מי זאת בכלל ויילס? נכון שיש להם את גראת' בייל מריאל מדריד, אבל חוץ ממנו?" - חוץ ממנו כל שחקן שם משחק בליגה האנגלית הראשונה, ואם לא - אז בשניה, שגם היא טובה בהרבה מהליגה שלנו. ואז הם באים לפה ונותנים לנו בראש. זלזול מביש ביריב, שהוא גם טוב יותר ממך - זה מתכון לאסון