אי אפשר לחיות בצורה נורמלית - עם כל הרעש ותזוזה בכל שעות היום. למה אנשים שגרים באותו בניין צריכים לסבול אחד כזה? יש בתי מלון שהתיירים ילכו לשם, לא לדירת מגורים. אנשים צריכים לקום בבוקר לעבודה וללימודים, ולא צריכים לשמוע שירים ב 3 בלילה של תיירים שיכורים.

תודה

1200 שנים של ימי הביניים מוכיחים שאנרכיה (ושוק חופשי) מובילה לקפאון. זאת ועוד - כדור הארץ קיים תקופה ארוכה, מיליוני צורות חיים נוצרו והוכחדו, רובם לא השיאירו זכר, והם התנהלו באנרכיה ובבריריה טבעית. המין האנושי התחיל להתקדם טכנולוגית ולבדל את עצמו מהסייקל הזה רק כשהתחיל לפתח חברה מתוקנת שדואגת לחלשים ולחזקים במינון, במקביל לתהליך הבריריה הטבעית. כלומר הוא עזר למנגנון הזה (של השוק החופשי) להיות יותר יעיל ע"י תיקון הכשלים בן, בצורה אינטאוטיבית. חזרה לאנרכיה משמעה קיפאון מתמשךובסוף הכחדה. רואים את זה עכשיו בקיפאון בכלכלה הריאלית של 7 שנים כבר.

כאן אין שוק חופשי, הוקפיטליזם רוצה חופש כל עוד זה לא פוגע בו כאשר משכירים דירה לתייר , זה מטריף את המלונאים למי זה מפריע לקפיטליסט המלונאי שיש לו חבר בשלטון ויש חוק שאסור להשכיר בישראל תנסה להקים עסק בעולם המזון , ללא הון של מאות אלפי שקלים לא תקבל אישור בישראל תנסה לקבל מכרז ממשלתי , תנאי הסף לתכנת של קוד פתוח הוא מחזור של 4 מליון שח בשלוש שנים האחרונות כל שנה 4 מליון שח, אתה מכיר הרבה תכנתים בודדים שעושים סכום כזה מכתיבת תוכנה של קוד פתוח בשנה ? אז בבקשה ממך , כל עוד השוק לא יהיה חופשי לכולם , זה שוק נשלט על ידי הון ושלטון יחד

בנושא אכן מעניין מאוד, אבל לא מדובר בתופעה חדשה. למעשה זהו תהליך כפי שניתן לראות בכתבה עצמה באמצע שנות השמונים. זה הולך יד ביד עם עידן הידע שבו הערך של הנכסים הפיזיים הולך וקטן ולכן בהתאמה לנכסים האינטלקטואליים חלק גדול יותר בשווי החברות. בעידן המידע יש חשיבות גוברת למותגים (וחבל שלא היתה התייחסות לחשיבות המותג וכיצד הוא יוצר ערך), לחדשנות, ליכולת לייצר ידע חדש. מובן שברגע שהנכסים אינם מוחשיים או פיזיים אז לחברה יש פחות כבלים למקום בו היא צמחה. המדינות מנסות להילחם בכך - לדוגמא יש מיסוי בהעברת נכסים אינטלקטואליים ממדינה למדינה, אבל הן איטיות מידי ואינן מגיבות בצורה נכונה לשינויים בשוק. משקל המדינה עצמה קטן עם השנים והגלובליזציה, בסופו של עניין, מנצחת. מה שכדאי לציין שהתפוצצות בועת הנדלן בארה"ב ובמדינות אחרות בעולם מראה שדווקא שווי הנכסים הפיזיים היה מופרז ולא ריאלי, אז מי אומר עכשיו ששווי הנכסים הורטואליים נכון, או שלא ?

מרבית השווי של החברות הוא לא מוחשי כי אין לו הסבר למעט כספים אין סופיים שמוזרמים לשוקי המניות, יכולת של משקיעים לגייס חוב מטורף ולהשקיע בשווקים, הרחבות כמותיות... מה שקורה בשווי החברות זה אחד הביטויים החדשים של אינפלציה שאף אחד לא כולל בשום חשבון.

עסקי אוויר המחזיקים מים. עסק שהוא תוצר לוואי של תאגידים מוחשיים. שווה בדיקה לצורכי השקעה עתידית.

אתה סותר את עצמך, ידידי. מצד אחד אתה רוצה שוק חופשי, מצד שני אתה רוצה שהממשל יכריח את התאגידים להיות בעלי אחריות סביבתית. ניראה שאתה מוכן לסבול התערבות ממשלתית רק איפה שנוח לך. השקפה מאוד אופיינית למגזר העסקי... שוק חופשי לחלוטין זה בדיוק כמו חברה אנרכיסטית דרוויניסטית. החזק / מתאים שורד וזהו. יכול להיות שזה רעיון פילוסיפי נחמד לספרים וזו בהחלט הצורה שבה הטבע עובד, אבל יצירת חברה המנוהלת על ידי חוקי הטבע, היא רעיון גרוע מאוד, מכיוון שזו תהיה חברה מאוד לא נעימה לחיות בה. ה"שוק" לא "יתקן" את עצמו. זה רעיון שגוי מן היסוד! לא קיימת מערכת מן ה*טבע* שעובדת בצורה כזאת. הטבע כן חותר לנקודת שיווי משקל יציבה (או מינימום אנרגיה) אבל זה ממש לא שקול לשוויון או פיזור אחיד. אני מציע אתגר לכל החכמולוגים פה להביא דוגמה שסותרת טענה זו. ניראה שמצטטי איין רנד למיניהם, רגלם לא דרכה בשיעור פיסיקה. נכון להיום זה בדיוק מה שקורה במגזר העסקי וזה זולג למציאות היומיומית. החופש הוא מושג יחסי, וביחס ישר לרמת העושר. החוק לא עובד בצורה עקבית בכל העשירונים, ובמיוחד לא ברמת האלפיון. אז אם אתה אומר שאין צורך בהתערבות ממשלתית, אתה בעצם אומר, תסירו את המגבלות מכולם, עשירים ועניים כאחד, אבל גם בתיאוריה זה לא מספיק, כיוון שמזמן כבר אין שיוויון הזדמנויות להצלחה. החזק יישאר חזק בחברה אנארכיסטית, כי זאת נקודת שיווי משקל יציבה במערכת "שוק חופשי". מה שנדרש לעשות, מתואר בדיוק ע"י מה שניאו-ליברלים אוהבים לכנות "אוסף שטויות קולקטיביסטיות". כלומר, שינוי מדיניות שתיקח בחשבון יצירת שוויון הזדמנויות לאזרח והטלת אחריות קהילתית וסביבתית על תאגידים. כלומר התערבות שלטונית ברמה גבוהה. בדיוק בשביל זה בוחרים שלטון. בשביל לנהל את העניינים לטובת כלל האזרחים. הסרת אחריות זו מהשלטון שוות ערך ליצירת חברה אנארכיסטית.

רוב הסיכויים שייצור מוצר לא מוחשי מצריך מפעל שרובו לא מוחשי. כל עוד צריכת מוצרים לא מוחשיים עולה, צריכת מוצרים מוחשיים יורדת. אני גם מוטרד מהתנודתיות ומהעידר עוגן ישן וטוב כמו נכס מוחשי אבל מה הדאגה הזאת אם לא שמרניות טבעית?

אם יש משהו שמאוד חסר לי בכתבה, הוא הסבר משכנע @מדוע@ הערכת השווי של התאגידים התנתקה מן הנכסים הפיזיים שלהם. אני מנחש שהסיבה לכך איננה "מהפכת המידע" או כל רעיון אבסטרקטי אחר, אלא העובדה שבעשורים האחרונים הריביות בכל רחבי העולם אפסיות, הכסף זול ושוקי המניות מנופחים להפליא. אם זאת אכן הסיבה הרי שעל מנת להתמודד עם התופעה איננו זקוקים לחוקים ולרגולציה, אלא רק להעלאת ריבית הגונה, אשר תחזיר את תאגידי האוויר הללו חזרה לקרקע המציאות.

מציאות. עודפי ייצור המוני, תיעוש ומיכון , משאיר המון זמן לפנאי מחד, ומשאיר המון אנשים שבהעדר תעסוקה אין להם כל נגישות לעושר המתהווה. בלא מעט מקרים, עסקי האוויר האלה מספקים אלטרנטיבה תעסוקתית לפחות לחלק מהמובטלים לצערנו, לשכבה החזקה, בעלת השכלה ויכולת להתמודד עם טכנולוגיות מתקדמות ומתוחכמות ]. החלשים, שבד''כ גם הרבוי הטבעי שלהם גדול יותר, נשארים מאחור גם מבחינת עומק מסכנותם וגם במספרים הולכים וגדלים.

"קניין רוחני", ו"תפיסת מותג". מעניין. בנוסף - המחקר הזה בוצע בתקופה שבה הכסף מחולק בחינם, וכל מיני מערבבי ניירות מבצעים עסקאות בינם לבין עצמם, תוך ניפוח המחיר של ניירות (חסרי) הערך. לכן - אפשר להסיק מיד, שתוצאות המחקר הן אמינות במיוחד.

אין שום בעיה עם אי שיוויון מלבד קנאה ובשוק חופשי באופן טבעי האי שיוויון נוטה להעלם באופן טבעי כמו שאומרים: ״מסחבות לארמון ושוב לסחבותת בשלושה דורות״ או ״אם אתם לא אוהבים את העשירים תנו להם קצת זמן והם יחזרו להיות עניים״. הדרך היחידה שבה עשירים יכולים להבטיח את מעמדם לאורך דורות רבים היא בעזרת התערבות ממשלתית שמחסלת את התחרות החופשית (מה שנקרא ״מסדירה את הענף״). הבנקים הצליחו לגלגל הפסדים אל הציבור בדיוק בגלל התערבות הממשלה (כספי החילוץ). כמו כן, הסיבה שתאגידים יכולים לא לשלם על נזק סביבתי היא בגלל שהממשלה נמנעת במכוון מלחייב אותם לעשות זאת במיוחד עבור נזק לשטחים ציבוריים.

אולי אחרי אבולוציה קטנה