אפשר למצוא באתר אוכל אורגני ושאר ירקות

העבודה של ביו בי באמת נשמעת מעניינת ומדהימה, במיוחד שתוצאותיה הסופיות הן מזון בשביל האנשים שאין להם, אך לא יכולתי שלא לחשוב גם על החרקים.. אני יודעת שהחרק הוא יצור קטן, וחלקנו הורגים כאלו רק בגלל הזמזום המעצבן, אבל המחשבה על כך שלוקחים אותם, ומעקרים אותם בשימוש בקרינה רדיואקטיבית לא נותן לי מנוחה. בכתבה לא עלה נושא המוסריות כמו שאחרים הזכירו קודם, ואף התייחסו אל החרקים כאל סחורה נטו- "אחוזי הצלחה, משלוחים"... תקראו את "כוכב הקופים" ותבינו את ההרגשה, אין ספק שזה ישנה לכם את תפיסת העולם.. מצד שני מה יותר מוסרי מלספק מזון למיליוני אנשים ברחב העולם? מה אני אגיד, לכל מטבע יש שני צדדים (ואולי קצת יותר)..

אני לא יודע מה רמת חישת הכאב של חרק, אבל בהחלט יכול להיות שהיא גבוהה, גם לגדל אותם בתנאים לא תנאים זה ממש לא מוסרי

וכל הכבוד לחברה היצירתית הזו (ש"יש לה גם קיבוץ")...

הרעיון נפלא אבל במימוש יש להזהר משינוי איזונים. לא תמיד ניתן לדעת מה התוצאה הסופית של מיגור זן אחד עי זן אחר. ואם יתברר כי הכנימות הצהובות שאכלו את האדומות הן בכלל אוכל מעולה של מזיק גדול יותר מהכנימות האדומות?

כשיקראו את הכתבה הרבה אנשים יבינו מה זה הדברה ביולוגית אמיתית

רק כשאתה קורא כתבה מהתחום בו אתה מתמצא, אתה מבין כמה טעויות יש בכתבות מתחומים בהם אינך מבין דבר. ה"חול האדום" הוא אקרית טורפת הנקראת פרסימיליס והיא "הסיוט הנורא" של האקרית האדומה ולא כפי שכתוב. החרקים כלל אינם מיקרוסקופים, גודלם מספר מ"מ. מוצר הדגל של ביו בי הוא האוריוס לביגגטוס הטורף את התריפס הקליפורני ועוד ועוד ועוד... ביו בי חברה מדהימה עם אנשים מדהימים. יישר כח.

אור לגויים

הייתי שם וברחתי כול עוד אני לא טטרן. אבל אומרים שמתרגלים.

די לשים לנו כימיקלים באוכל