המוטיב חוזר על עצמו- לוקחים אזורים בתמונה ומחליפים בעיניים, או כלב או חתול וזה נראה כמו מפלצת. אני מבין למה זה נראה כמו אומנות, אבל אחרי כמה תמונות אתה מבין את המוטיב של האלגוריתם. הוא לא משנה דברים בין התמונות. התוצאה היא בין מחרידה לבין פתאטית. זה יפה שזה קורה לבד, אבל זה לא משהו שאנשים יתלו בבית (למעט המתלהבים שכתבו האלגוריתם).

והעובדה שהתמונות האלה דומות כל כך לסיוטים שלנו מראה שיש משהו במשותף למוח שלנו ולרשת נוירונים, כי כשמכריחים אותן לייצר פלט יוצאים דברים דומים.

אני עשיתי.... מדובר בחומר שמכונה the spirit molecule

מה גורם לך לחשוב שמוח של ילד בן שנתיים בורא דברים יש מאין? שכל הדמיון האנושי המפואר הוא לא יותר ממניפולציות שמבוצעות בחומרי גלם שנאגרים במוח דרך החושים?

המחשב לא מצייר פה כלום מהדימיון - אתה מזין לו DB מספיק רחב עם קשרים לוגיים, מחבר את זה למה שמכונה neural network שזה בסופו של דבר עץ עם משקלים סטטיסטיים גרידא שמנסה לחקות את האופן של "מטחי הניורונים" במוח (אפשר להתווכח אם אנחנו באמת מבינים את המנגנון לבוריו) אבל מערכת ממוחשבת בנויה על אקסיומות (טענות, נתונים) והיא לעולם לא תמציא "חיה" שלא פגשה ב DB שלה או ישות, מכונה וכיו"ב שהם לא אסופה של אלמנטים ש"פגשה" בשלב האימון שלה. זה גם לא נכון שלא ניתן לשחזר כי עבור וקטור משוקלל מסוים, נוכל לבנות מחדש בדיוק את אותה רשת נוירונית (זה יקח קצת זמן שוב...) וניתן להראות רידוקציה מלאה למכונת טיורינג סטנדרטית. אנחנו לעומת זאת, ואולי זה נובע משיקולים קוונטיים שעדיין לא הבנו מספיק (כמו תכונת הפוטוסינטזה שעיקרה בהתנהגות ברמה הקוונטית), מסוגלים לייצר בתודעה סימולציה של יש מאין ואני שם פה בצד את ההקשר האסוציאטיבי כביכול שגם אנחנו "פגשנו" דברים. ניתן לראות לא מעט מחקרים שכבר דמיון של ילד בן שנתיים הוא משהו שאף מכונה לא יכולה לו... חשוב לי לציין שזה תחום העיסוק שלי ואני מאמין מאוד ביכולות AI אבל אני לא רואה איך תחת המודלים הקיימים לעולם נדביק את ה"כשרון" האנושי. דוגמא: תראו לי מחשב שיוכל אי-פעם להוכיח את משפט פיתגורס ללא בסיס מוזן מראש או ששורש 2 אינו מספר רציונלי...

את המציאות בה את חיה, מה דורש בה תיקון, ומה אפשר להמשיך לקלקל לך בלי שתפריעי.