סוף סוף משהו חיובי מארגון המורים. קשה להאמין שהקודקוד, רן ארז, יעשה משהו חיובי. אולי הוא לא מרגיש טוב, אולי לקח תרופה לא נכונה, אולי שתה משהו חזק, לא ברור. בכל מקרה, יש הפתעות בחיים. והנה, כאן, אחת מבית היוצר של רן ארז.

ירצו - ידפיסו. ירצו - יכרכו. לא ירצו? יקראו בטאבלט, כמו שילדים אוהבים כיום. מחברי-ספרים ודאי ישמחו לתגמול הוגן לפי מספר הורדות / צפיות, כמו ביוטיוב. אין סיבה להעניק מונופול ממלכתי על תהליך ההדפסה וההפצה. בעצם, אולי יש סיבה? לא אציין אותה פה מחשש לתביעת דיבה.

עובדים על כל ההורים בעיניים בחסות המדינה. משנים שתיים וחצי מילים בספר או צבע והוא הופך להיות מהדורה חדשה. כל שנה מוציאים סכומי עתק על ספרים ויש ספרים שאומרים לקנות ולא משתמשים כלל. צריך לעשות בדחיפות סדר, לא יתכן שיש מספר ילדים במשפחה ולא יהיה ניתן להעביר ספרים ביניהם, כי המהדורות משתנות.

מה שמביא ליצירת ספרים חדשים שאין משומשות שלהם ופוגע באפשרות לשמור ולמכור ספרים ישנים. לעומת זאת כאן בחינוך הגבוה לא חסר ספריות עם ספרי לימוד. ושם ההוצאות רק עושות מהדורות חדשות עם הבדלים מינימלים ופחות חשובים. ובאקדמיה (או לפחות באוניברסיטה) אין תעשיה של קניית ספרים אלא רק השאלה. קורס הסתברות זה קורס הסתברות, אין ספר ספיציפי שמיועד ל"מיקוד" או סילבוס ספציפי. לעומת זאת בתיכון ספר הבגרות בעל אורך חיים של כהונת שר החינוך לרוב. ספרי המתמטיקה לתיכון מעדכנים את הספרים לפי מבנה הבגרות ומספרי ה"שאלון". לעומת זאת ספרי חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי (ללימודים מתמטיים בתואר) משתנים לעיתים רחוקות יותר והצורך למהדורה חדשה אינה חושבה.