העתקות.

התלמיד (גם הסטודנטים הם תלמידים) באופן עקרוני, נבחן ביכולת הזיכרון שלו. התוצאות של המערכת נקבעות באמצעות קבלת תשובות לשאלות. התלמיד אינו לומד לשאול, התלמיד אינו מקבל עידוד לחשוב באופן עצמאי. הוא מכונת תשובות בלבד. חשיבה יצירתית אינה נדרשת ואינה רצויה.

מי אמר שמתמטיקה כל כך חשובה לאדם המודרני? מי אמר שכולם צריכים לדעת ספרות? אין צריך ולא צריך, צריך לתת לילד לבחור בעצמו את מה שהוא נמשך אליו על פי הנטיות הטבעיות שלו ואז הוא יוכל להגיע למימוש עצמי ויותר מזה - הוא ירצה ללכת לבית הספר ולא בגלל שהוא חייב. אני מצר על כל מאות השעות שישבתי בוהה מול לוח עם משוואות, על כל הפעמים שהמורה כעס עלי בגלל שלא הכנתי שיעורים או שנכשלתי במבחן כזה או אחר במקצוע שלא היה קרוב בכלל ליכולות שלי... ולחשוב על כל שיחות ההורים בהם נזפו בי (או בהורי) שאני לא יודע את לוח הכפל, או גימטריה או כל נושא אחר. אדם נולד עם מכלול של כישורים, כל אחד שונה מחברו. מטרת מערכת חינוך אמיתית היא להכווין, לכן מורה נקרא מורה (מלשון להורות, להכווין). כואב לי הלב על כל אותם ילדים מסכנים שצריכים לבזבז את מיטב שנותיהם בלימוד של נושאים ותכנים שלא מסייעים ולא יסייעו להם ל ע ו ל ם. יש לי ממוצע בגרות של כמעט 10, אני בוגר אוניברסיטה ויש לי חברה מצליחה. לא יודע אם אשלח את ילדי למערכת החינוך הקיימת, יש דרכים טובות יותר לבזבז להם את הזמן.

מסכימה לחלוטין לטענות תגובות 2, 3, 4. התלמידים היום נעשים צרי אופקים, וזה מתכון ברור לכשלון ביצירתיות מחקרית. וכל המגמה של לשנות את החינוך כדי להגיע "מהר" למטרות הופכת את התלמידים לשטחיים וחסרי יכולת להבין לפי מסקנות החוקרים הנ"ל, כפי שמצוטטת במאמר, הסינים טובים מהאמריקאים והישראלים גרועים מהאמריקאים. טובים וגרועים במה? האמריקאים והסינים ממושמעים, חרוצים. הישראלים בד"כ פחות. אבל ביכולת האילתור הישראלים עולים עליהם. ואם כותבי המחקר כל כך צודקים, למה רבים כל כך הישראלים (תוצרי מערכת החינוך שלנו) בעמק הסיליקון או למה הסינים מחזרים אחרי ישראל, לא רק בעסקים, גם במחקר? אולי החוברת מייצגת קליקה שמנסה להפוך לגורם דומינאנטי ואחר כך חידושיה יהיו בכיה לדורות?

בגלישה באינטרנט אני נתקל בפי 10 דברים שלא חיפשתי ולומד פי 10 יותר.. ויותר מהר.. מתוך ערך אחד בויקיפדיה (לרוב - מה שכתוב שם נכון) יש לי גישה לעוד 20 ערכים בלחיצה על קישור מתוך הטקסט.. פתאום אני מוצא את עצמי קורא במשך שעתיים על 20 נושאים שונים עם 10 טאבים פתוחים בכרום. לגבי המתמטיקה...אוי אוי אוי.. אז הם לא יודעים לוח הכפל בעל פה...הם יכולים ללמד אותך 200 דברים שאתה לא יודע שהם יותר רלוונטים לעולם של היום.. שיעזרו להם למצא עבודה בעתיד. שיטת הלימוד כפי שאנחנו מכירים אותה היום, התאימה יותר לבית קטן בערבה.. לא לעידן האינטרנט והאייפד.

אולי בתי ספר צריכים גם ללמד את הילדים משמעת? ולחנך למשמעת עצמית? במקום כל מיני קשקושים של "לעניין את הילד" ללמד אותם שלפעמים צריך לעשות גם מה שלא אוהבים ולהשקיע בזה?

לחפש (באנציקלופדיה - רחמנא ליצלן), לכתוב (ביד), שיעורי מלאכה (לא רק אומנות), לבנות דברים אמיתיים - גם אם הם נראים מצ'וקמקים, ולמדוד (עם סרגל/ מד זווית/ קליבר/ אנך/ פלס). הילדים היום חיים בעולם וירטואלי. הם מתכננים דברים שאין להם סיכוי להתקיים במציאות. לא יודעים לבצע מדידות פשוטות, שלא לדבר על חשבון פשוט (כפי שכבר נכתב בתגובה קודמת). יש חומר בסיסי שצריך לדעת ויש מגבלת זמן. חקר ודיון דורשים הרבה יותר זמן מאשר הוראה פרונטלית, וגם בשבילם יש צורך בבסיס ידע.

כשמחפשים נושא באינטרט, מגיעים בדיוק לנושא שחיפשת. בצורה צרה ומדוייקת. בניגוד לכך - בחיפוש באנציקלופדיה מודפסת, יש צורך לדפדף בספרים ולהגיע לנושא המבוקש. כשמדפדפים בספרים, נתקלים בדרך בעוד נושאים נוספים. כשנתקלים בנושאים נוספים, חלקם נראים מעניינים, וקוראים את מה שכתוב גם לגביהם. כשקוראים מה שכתוב לגבי נושאים נוספים - פותחים צוהר לתחומים נוספים שיכולים להיות מעניינים. ככה מרחיבים אופקים, ויכולים לפתח חשיבה שמשלבת מספר נושאים ותחומי עניין. מעבר לזה - שימוש נרחב במחשב ועזרים נוספים, מפחית את יכולת החשיבה העצמית. מקבלים הכל מוכן, ולעוס, ואין שום צורך לדעת או להבין. הדוגמה הבולטת ביותר להלן : במקום שבו אני עובד מבצעים שיתוף פעולה עם בתי ספר, לחיזוק הידע של תלמידים בכיתות ז-ט בתחום המתמטיקה. הילדים שמגיעים, לא יודעים לבצע פעולות כפל בסיסיות. הם אומרים שהיום הם לא צריכים לדעת את זה, כי מותר להם להשתמש במחשבונים. כתוצאה מכך - הם גם מאבדים את האינטואיציה לגבי נכונות התוצאה שהם קיבלו מהמחשבון, ולא יוכלו לעולם לתפוס תעות הקלדה. הם לא ידעו באופן אינטואיטיבי ש 24 לא יכול להיות לעולם כפולה של 5.

חייבים להרחיק את המחשבים מהלימודים, ולחזור ללמד מהדף המודפס. היום, כשתלמיד רוצה למצוא מידע על משהו - הוא נכנס למנוע חיפוש, מקליד את הנושא שהוא צריך לסכם, ומגיע בדיוק למידע שהוא צריך. זה מוביל לכך ש: 1. הוא לא צריך לחקור שום דבר 2. הוא לא צריך לחפש מקורות מידע 3. הוא לא צריך להבין הוא מקבל הכל מוכן, לעוס, ופתור מראש, והוא אפילו לא יודע אם יש טעות איפה שהוא (בהמשך אתן דוגמה ספציפית*) בנוסף לזה - בעבר, כשהיה צורך לחפש מידע באנציקלופדיה מודפסת, היה צורך לדפדף בספר בכדי להגיע לנושא המבוקש. באותו דפדוף בספר, היו התלמידים נתקלים בנושאים נוספים, שהיו תופסים את עיניהם, וכך היו קוראים ולומדים דברים נוספים, מעבר לנושא המאוד ספציפי שאותו ביקשו מהם ללמוד. כשהיו לומדים דברים נוספים, היה נפתח להם צוהר לתחומים נוספים, שבתורו, היה מוביל אותם ללמוד נושאים שמעבר לנושאי הלימוד הספציפיים. *ודוגמה ספציפית - במקום שבו אני עובד, מבצעים שיתוף פעולה עם בתי ספר, כדי לחזק ילדים במקצועות המתמטיקה, עבור כיתות ז-ט. אותם ילדים לא יודעים כפל בסיסי. הם אומרים שמותר להם להשתמש במחשבונים, ולכן אין להם כל צורך לדעת לפתור . כתוצאה מכך - הם גם לא יודעים לגלות טעויות בסיסיות. כלומר - הם לא ידעו לזהות טעות חישובית שנובעת משגיאת הקלדה במחשבון. למשל - הם לא יודעים לזהות באופן אוטומטי ש 24 לא יכול להיות לעולם כפולה של 5. (מכוון שכפולות של 5 מסתיימות תמיד ב 0 או 5)

אף ממשלה לא יכולה לאפשר לעצמה לתת לילדים הקטנים את הרוח החופשית ואת הרצון והיכולת לחשוב לעצמם. קהילות שלמות מתבססות על העובדה שהילדים מפנימים שקרים שבלעדיהן אין המשכיות לקהילה. (לא רק קהילות דתיות). אנשים בעלי יכולת חשיבה עצמאית מערערים ומהרהרים בכל דבר ובכל נושא ללא שום כחל ושרק - ואין איום גדול מכך על החברה האנושית. תארו לכם את המוחות של מיליוני סינים מתעוררים ויוצרים מהפכנים בכל פינה ובכל מקום? אין השלטון מסתדר עם זה (חוץ מדאעוש ראשים שקיים גם היום?). האנושות צריכה אחוז קטן מאוד וזניח של אנשים שמסוגלים לחשיבה. עד כה המתכון הזה הצליח לנו. אחרת העולם יתמוטט מרוב אמביציות כמאמר המשורר הקונפורמיסט.

תכנית הלימודים של משרד החינוך לא תאפשר לילדים של היום למצוא עבודה כי עד שנת 2020 7% עד 15% מהעבודות יבוצעו על ידי רובוטים ובשנת 2025 55% עד 80% מהעבודות יבוצעו על ידי מכונות ובינה מלאכותית