בתעשיית החומרה הקלאסית, חומרה נחשבת למיושנת (obsolete) לאחר תקופה של 10 שנים מתום הדיזיין שלה. כלומר, לאחר עשר שנים תהיה לייצרן שלכם בעיה לרכוש רכיבים מהסיבה הפשוטה שייצרני אותם רכיבים יפסיקו לייצר אותם או ייצרו רכיב יותר מתקדם בו המערכת שלכם לא תתמוך. לכל אלמנט בין אם הוא חשמלי או מכאני מוגדר זמן חיים. בשלב תכן המוצר מגדירים זמן חיים וממנו גוזרים דרישות זמן חיים לשאר הרכיבים במערכת. פרמטר זמן החיים הוא פרמטר הסתברותי, לכן יכול להיות פיזור די גדול בין רכיב לרכיב. אני אישית מכיר כמה סיפורים על חברות שביקשו באופן מפורש מהייצרן שלהם לתכנן עבורן רכיבים שזמן החיים שלהם נמוך בהרבה מהרכיבים הסטנדרטים הקיימים בשוק. הן שילמו עלויות פיתוח + NRE כדי שהרכיב שהן קונות ייכשל תוך פרק זמן קטן יותר מרכיבים שהם יכלו פשוט לקנות. קיימות חברות שמשלבות בדיזיין שלהן מערכת אבטחת כשל. לפני מספר שנים היו כמה מדפסות שהכילו רכיב שתפקידו היה לספור כמות הדפסות של המדפסת, ולאחר ערך מסויים, הרכיב היה משבית את המדפסת.

אייפונים מקבלים עדכוני תוכנה 4 שנים לפחות, שרוב האנדרוידים שנה או שנה וחצי אם בכלל ברוב התוצרת הזולה.