הזוי באותה מידה. אגב BURN RATE - היה ספק קלאסי כזה של וולף. שווה לבדוק. על הסטארטאפים של אמצע התשעים.

אי אפשר לפרוס לתשלומים והכסף יורד ישירות מהחשבון ברגע ביצוע הפעולה.

גורביץ' יכול לשאול היום כל חוקר בכל משטרה בעולם - הדבר הראשון שמחפשים בזירת רצח הוא סמארטפונים - זה כלי ראשון במעלה ויעיל מאוד למציאת קצות חוט ראשונים. איך התובעים לא יכעסו? חוסמים להם את אחד הכלים היעילים ביותר לפענוח פשעים. הבעיה היא שבתור עיתונאים, גורביץ' וחבריו בעיקר יודעים לבלבל במוח, יש אנשים שבניגוד אליהם צריכים אשכרה להציג תוצאות בעבודה שלהם והם דיי מתעצבנים כשמחבלים להם במאמצים...

כרטיס דביט מקביל בארץ לכרטיס מקומי (המצאה ישראלית). ההבדלים הם: עם כספומט אפשר למשוך כסף בלבד ולא לשלם בעסקים. עם כרטיס אשראי מקומי אפשר למשוך כסף ולשלם לעסקים מקומיים בשקלים בלבד. עם כרטיס אשראי אפשר למשוך כסף ולשלם איפה שרוצים. עם כרטיס דביט אפשר למשוך כסף, לשלם בכל מקום בעולם ובכל מטבע. היחוד של כרטיס הדביט הוא שהכסף מנוכה מחשבון הבנק באופן מיידי במקום לתאריך חיוב חודשי. בכל מקרה האפשרות לשלם במזומן לא קיימת באובר.

אני מודע לכך שהניסוח בכתבה ממנה תרגמת היה מטעה (או פשוט שגוי) ואני לא מסוגל להסביר למה, אבל אני כן יכול להסביר לך שמדובר בטעות. נכון שאובר מאפשרת רק חיוב וירטואלי, אבל זה יכול להיות גם פייפאל או כרטיס חיוב (debit) שכל אחד בארה״ב יכול להוציא. כרטיס החיוב הוא זה שהמקביל הקרוב ביותר אליו בארץ הוא כרטיס הכספומט, ורק לאחוז צנוע מהאוכלוסיה אין כרטיס המאפשר משיכת מזומנים או תשלום ישירות מחשבון הבנק (שירות שלא ממש קיים בארץ). יש אנשים שפשוט מעדיפים לשלם במזומן וזה כבר ענין אחר.

איזו בעיית מזומן קיימת בארה"ב? זה נכון שלא לכל אחד יש כרטיס אשראי, אבל גם אם לא מאושר - יש כרטיסי דביט (שאובר כמובן מקבלת). מזומן, כמו בארץ - זו בעיקר נחלתם של מעלימי מס. ובסוגית הסמרטפונים המוצפנים - אז במקום לרדת לעובי הקורה ולדון בבעיה העקרונית של חופש אישי לעומת אכיפת חוק, גורביץ' בוחר פשוט לצעוק "התובעים משקרים!". בלי נימוקים, בלי הוכחות, בלי לתת לנושא האמיתי לבלבל אותו - כמו שהוא יודע הכי טוב