כשעובד מרגיש טיפה לא טוב ( לא מדברת על שפעת וכאלה) אבל הבוס שלו מתחשב בו ולא עושה לו סרטים, רוב הסיכויים שהוא יבוא בעצמו ולא יקח ימי מחלה. מקום עבודה שמוצץ את הדם לעובדים שלו יקבל המון המון ימי מחלה וחוסר אכפתיות מצד העובדים שלו

והסיבה ששפעת היא סיבה טובה מבחינתם קשורה לזה שהם מפחדים ששאר העובדים ידבקו. מה שפוגע בעובד אחד זה בסדר, מה שמדבק ועלול לפגוע בעוד זה כבר בעיה.

תספרו לי איך מגיעים לעבודה עם התקף מיגרנה. עשור שלם הגעתי לעבודה עם התקף מיגרנה לא מהעולם הזה. ייסורי תופת, מיגרנה כואבת שלא ניתן לתאר, מחלישה, הראש מתפוצץ, אתה גמור/מת. כך הגעתי לעבודה והבוס התעלם לחלוטין ממני והוא היה רואה שאני חצי מתה וסובלת. אם לא די בכך, הרי שהייתי מול מחשב 12, 14 שעות ביום "יחד עם המיגרנה" וכמובן שלא היה אכפת לו, העיקר לסיים את כל המשימות. חוסר האכפתיות והזלזול קיים רק במדינת ישראל. קשה להאמין שישנה עוד מדינה שכך מתייחסת לעובד שלו. אני עברתי שואה במשך שנתיים במקום העבודה. הלוואי ויכולתי למחוק מזיכרוני את העבר של המקום הארור ההוא. אין סליחה לעולמי עד לבוס שהשאיר אותי לעבוד עם התקף כה קשה והתעלם ממני.

אפילו הדיגדוג הקל ביותר בגרון ואני נשאר בבית. ומה התוצאה? מסתבר שאני לוקח הכי פחות מכולם ימי מחלה. אנשים אחרים מעמיסים על עצמם ומגיעים חולים ובסוף מצבם מחמיר והם יוצאים לשבוע מחלה. וגם מדביקים אחרים. אני כמו חדש אחרי יום יומיים גג.