מעניין

נו באמת! פעם נאמנות הייתה ברזל עצם העובדה שיש כתבה על נאמנות אומרת הכל על המצב הנוכחי זה פועל לשני הכיוונים אין נאמנות משני הצדדים, חלק יגידו ככה וחלק יגידו ככה פעם אמר לי מנכ"ל של חב' תקשורת מאוד גדולה:" לכולם יש תג מחיר, כולם ימכרו את כולם, עדיף להיות בקרבת אלה שימכרו אותך תמורת סכום הולם ולא תמורת נזיד עדשים" ודי לחכימא ברמיזה.

מעסיקים גדולים מעדיפים עובדי קבלן ולנתק כל זיקה למקום העבודה. אז כן מעסיק קטן שעדיין מחפש 'עובד נאמן' ימצא בסוף את מי שנתן הצגה טובה של נאמנות - כלומר יקבל הפוך ממה שחיפש.

הצביעות שלכם זועקת מכל שורה. ארגונים היום מפטרים עובדים בלי להניד עפעף אם הם נמצאים לא מתאימים. הצד השני של המשוואה הזו היא שעובדים איכותיים יהיו מבוקשים מאוד בשוק. אתם לא מעוניינים לגייס עובדים כאלה? האמינו לי שהם לא מעוניינים לעבוד אצלכם. שורה תחתונה - ארגון דינמי שמרשה לעצמו לפטר עובדים באופן תכוף צריך לרצות את העובדים שנשארים בהעלאות משמעותיות וקידום. אם לא מספקים ביטחון תעסוקתי צריך לפצות בתחומים אחרים. ארגון 'הסתדרותי' שלא מפטר עובדים לעולם (וכבר אין כמעט ארגונים כאלה) הוא ארגון שככל הנראה לא אכפת לו להסתפק בעובדים פחות איכותיים, ואלה בתורם יחליפו את הצורך בהעלאות משמעותיות וקידום מקצועי בביטחון התעסוקתי שמוצע להם. זה הכל, היצע וביקוש. כל מי שמנסה למכור לכם משהו אחר הוא בעל אינטרס כלשהו. עצה שלי - לעולם אל תמעיטו בערך עצמכם מספיק בשביל ללכת לעבוד אצל מעסיקים כמו מגיב מספר 1, שגם יציעו שכר ותנאים נוראים, גם לא יספקו ביטחון תעסוקתי וגם יצפו מכם להיות 'נאמנים'. הנאמנות מתה. כל מה שחשוב זה שיהיה לכם טוב.

סימני התחלואה הללו לא בהכרח כאן כדי להישאר. הם גם מייצגים בעיקר סגמנט מסויים בעולם (המערבי?). כידוע מהיכן שישראל שואבת את רעיונות ועקרונות הגישה הניהולית שלה. הדבר פוגע לא רק בעולם התעסוקה אלא גם בתחומים רבים אחרים. דור החלוצים, בוני הארץ והדאגה לכלל חלפו מן העולם. איך נראית המדינה היום? איש איש לעצמו. כך גם מנהלי המדינה, הח״כים וכו׳ וכו׳. מצד אחד מהללים את השיטה האמריקאית, אקדמית-ניהולית של אינדיבידואליזם כערך עליון. אח״כ באים ומתלוננים שהמצב מתדרדר. אם נקבל את המצב הזה כמות שהוא נמשיך לסבול ככלל בעוד חלק ירויחו כאינדיבידואלים. אולי מתישהו יבוא שינוי בגישה. כמו ששיטות רבות היו פה לפני כן וחלפו מן העולם.

יודעים שהעובדים הנאמנים הם פודלים ולא ימרדו או יעשו בעיות, לעומת זה עובד בעייתי שלא ניתן לפטרו מפתים אותו בתפקיד על מקפיצים למעלה , הוא מקודם ואנחנו כאילו נפטרים ממנו

ולא להיפך כמו שרשום. לקפוץ בין עבודות זה משהו שגומר לך את הבריאות. בטח אחרי הקפיצה השניה כבר מומלץ למצוא מקום שבו אפשר להתקדם מבפנים ולא סתם עוד פעם לחפש מקום חדש. כמנהל אני יכול להעיד שמעבר בין עבודות שהוא מתחת לשנתיים, זה ממש לא יתרון- בטח אם יש לכם יותר מ2 כאלו בקורות החיים. כן, גם בסטארט אפים. חפשו מקום שבו ידוע שאפשר להתקדם פנימית, מקצועית וגם בתפקיד. יציבות והתקדמות הדרגתית לפעמים יותר בריא וחשוב משכר והרפתקאות, לטווח הרחוק.

נאמנות זה במקום הראשון לא רק בעבודה, מערכת יחסים, עסקים בן אנשים וכו הטעות של כולם זה חוסר נאמנות אמינות וכל מה שמגיע עם זה. את שלא מתקדמת בכתבה צר לי לאכזב אותך כנראה שאת לא משהו!!! בלי לפגוע כמובן. קידום מגיע מכמה מרכיבים כמובן זה לא אומר שנאמנות תביא אותך לקידום אבל אתה חייב שאחד המרכיבים יהיו נאמנות. במקרה אני מעסיק עובדים אומנם לא באלפים אבל מספיק בכדי להגיד את דעתי בעניין. שיהיה בהצלחה לכל מי שחושב שאמינות זה נחלת העבר ויבחין שקורות החיים שלו רק מתמלאים בעוד משרות קצרות. בקיצור עם לא טוב לכם תעזו ותעברו למקום אחר אבל תמיד תשארו נאמנים עד ליום האחרון זה טוב להערכה העצמית שלכם. ועם לא טוב לכם ואתה רוצים שיהיה לכם טוב במקום הנוכחי תגידו לבוס שלכם אנושי הוא בטוח אולי זה יעזור. בהצלחה לכולם!!!

הכל הדדי. כאשר מקום עבודה מתייחס לעובד כאדם ולא כמכשיר, אז גם העובד יהיה נאמן למקום העבודה. אבל כאשר מקום העבודה מתייחס לעובד ככלי ותו לא, אז לא ניתן לצפות מהעובד להיות נאמן למקום העבודה. הכל עניין של יחס אחד לשני, והתוצאה בהתאם.

מנסיון שלי 50 שנות עבודה התחלתי בתור ילד שליח וסיימתי מנכ"ל חברה במשך 20 השנים האחרונות כל הלימוד וההשכלה והידע קבלתי מהעבודה עצמה אין אושר יותר גדול מאשר אדם אוהב במה שהוא עוסק-אז צעירים רוצו לעבודה

יש תמיד להסתכל על היסודות והתנאים שמהם הדברים מתפתחים. האלים הישנים חדשים הם: כלכלה (רווחים), כסף (כמות האפסים אחרי הסיפרה), ריגושים (אני, לי, שלי) השולטים והמכתיבים את אופי הגישות כלפי כול דבר בחיי העסקים והעובדים הפרטיים והציבוריים. בעבר ההסכם הקיבוצי ניסה למנוע את המלוכה מאותם האלים או לפחות לגרום לאלים הללו להתחשב. כעת הכול פרוץ והדיקטטורה של האלים האלה המפרקת משפחות שלמות שולטת ללא מעצורים עד שהטבע עצמו יעצור אותם. ואין ספק הטבע עצמו יעצור את הטרוף הזה במוקדם או במאוחר.

העובדים מרגישים חופשיים לעזוב ע"פ שיקולים ענייניים, בלי רגשי אשמה. המעסיקים מפטרים ומגייסים עובדים מתאימים יותר בלי להתעכב על תהליכי הכשרה. ומי שמרוויח הכי הרבה: כל אנשי משאבי אנוש וחברות כח האדם - שיש להם אינטרס ברור שבכל רגע נתון יהיו כמה שיותר מחפשי עבודה. לכן בשנים הקרובות נראה הרבה מאמרים מסוג זה. כמובן שיש את אלה שנדפקים מהנורמות החדשות, כי הם לא מצליחים לצבור ניסיון משמעותי באף מקום, ומוצאים עצמם מובטלים חודשיים-שלושה על כל תשעה-עשרה חודשי עבודה. אבל למי אכפת שיש איזה 20% שנדפקים. העיקר שאפשר לכתוב עוד מאמר.

עד שעובד נקלט בארגון, לומד את הדינמיקה החברתית, לומד את התפקיד ומתחיל לתת תפוקה אמיתית שמצדיקה את המשכורת חולפת שנה לפחות. (לפחות!) עובד שאחרי שנה חושב שהוא מומחה בתחומו (מחקרים מראים שאדם ממוצע מתחיל להבין תפקיד לעמוק רק אחרי שלוש שנים לפחות) ומתחיל לפזול למקומות עבודה אחרים הוא עובד מנותק מהמציאות וכנראה כישוריו הריאליים לא תואמים את הכתוב בקורות החיים.