על אף המעמד הנכבד פרופ' קלפטר כותב בקצרה דיברי טעם ומראה יחס של כבוד להוריו ולשורשיו. בניגוד לגישה המקובלת של "אני אני ואני" כן יירבו

למגיב מס 14 לא יודע מאיפה את מביאה שהוא לא הותיר את חותמו. הוא ירש חובות של עשרות מיליונים ובעבודה קשה ותוך לקיחת החלטות מאוד עמיצות העביר את האוניברסיטה לעצמאות כלכלית. לגבי המגיב שכתב על המדדים הביו לאומיים דבר ראשון כל המוסדות האקדמיים כולם ירדו בדירוגים. מתנצל על שגיות הכתיב

בערבים. אבל אין קשר לנאמר בכתבה. אין ספק שחיילים או אנשים אחרים שלא עושים את המוטל עליהם בצורה מוסרית מעציב מאוד. אבל זה לא מונע מלראות את העוולות שנעשו בעבר לעם ישראל ונעשות גם כעת בשעה זו. שנאת היהודים באשר היא נפוצה הרבה יותר מהתעללות בעם השכן לנו הפלסטיניים כפי שהם קוראים עצמם וזה לא מכפר על אף מקרה שכזה. נשיא האוניברסיטה משתף אותנו במוצאו ואת דרכו לאן שהגיע בזכות נחישות ורצון להצטיין והוא אינו שוכח מניין בא לרגע. גם אבי יליד ברטיסלבה גם כן עם אוריינטציה רביזיוניסטית ובביתניו דיברו בשפה ההונגרית אבי פספס את ואוניה בה עלו הוריו ולכן הגעתו לארץ התארכה בעוד ארבע שנים שזה סיפור מרתק בפני עצמו. אני חושבת שמה שחשב כאן באמת לא לשכוח מניין באנו וללכת בדרכים נכונות עם כבוד לאדם ולחירותו לתקן ולשפר כל הזמן להשתדל להצטיין וסגנון של להכאה עצמית אינה מועילה לאף אחד זה בבחינת גול עצמי. שתהא לנו שנה טובה ומוצלחת.

בשנות החמישים משכתם לערבים בכפרים את השפם ואת הזקן איזה דמיון

אני מכיר את יוסי מילדות למדנו בחביב בכיתות מקבילות ילד ענו ביישן ילד טוב שכנים בשיכון המזרח עם אביו עבדתי מולו בצה"ל עזר לי וליחידתי המון אדם שקט ולא מתעלה בקיצור התפוח לא נופל רחוק מהעץ אמו הייתה לקוחה של אמי לשנים נפרדו דרכנו .פגשתי האחרונה לאחר שנים כשיוסי כ יוסי כנשיא עוזר לאשתו קניות בסופר ומסיע את עגלת המצרכים ללא בושה כאדם פשוט . הייתי רוצה לראות כמה חברי כנסת עושים כמוהו ונבחרים אחרים ללא בושה. לא יעזור זה חינוך מהביתתתתת. יוסי אני מאחל לך ומשפחתך שנה-טובה ובריאות ושתמשיך כפי שחונחתה אין אנשים בתפקיד רם שמתנהגים כמוך.מגיע גם לאשתך שעומדת וממתינה בשקט ולא צורחת אני אשתו שללללל

בשבת ובחג חסרי הזקן ומלווים בצעקות שאאבעעס.... ושלא לדבר על מה שהמזוקנים והבלתי מזוקנים עושים ביחד לערבים. העיקר שאף אחד לא מושך לאבא'שך בזקן.. איזה כיף של מדינה!

שניהם ניצולי שואה.אמי מאאושויץ ואבי ממחנה כפיה.שניהם איבדו משפחה ורכוש. העצב העמוק הזה היה חלק מהחיים שלנו עד יום מותם. ובעצם עדיין חלק מחיי....

אחרי שרדפו יהודים בזמן השואה וגם לאחריה, צאצאי העמים המנוולים האלה באים לעבוד בארץ. יש עשרות אלפי אוקראינים לא יהודים ששוהים ועובדים בארץ שנים.

יש מדינות שידוע בוודאות על השתתפות האזרחים ברצח היהודים, ואני כיהודיה לא נוסעת לשם- למרות שאני מזרחית ומשפחתי לא עברה שואה (עברו דברים אחרים וחבל שלא מלמדים את זה בבתי הספר...). יוצא לי לפגוש אשכנזים, דור שני לשואה, שנוסעים לפולין לטיולי תענוגות ואני לא מבינה איך הם מסוגלים. אני לא מוכנה להוציא שקל במדינות האלה , ואם אסע לטיול זה יהיה מסע לראות את המחנות ובטח לא לטייל.

מיד ראשונה, ובחדווה רבה, מג"בניק מתאר את השמחה שבהתעללות בזקנים ערבים, משיכה בזקניהם וגניבת המקלות ומחרוזות התפילה שלהם. זה כאן.