אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
קראו עוד סגור

טעם של פעם

13 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

פרסם תגובה בטל
9.
למגיב 1, חוץ מזה שהכתבה הזאת חופרת בכוון הלא נכון, במקום להתמקד בטעמים של פעם
חפרו לנו פה שעות על אומנות. עם כל הכבוד, בתור אמנית בעצמי יש גבול. יש למצוא את האיזון בין כמות לאיכות, ותמיד לזכור ששפע מעודד ריבוי, ושאם לא נחפש איך להאכיל 5 מילארד איש, אז אולי הם יתרבו פחות, כי לא יהיה להם אוכל?! אירופה המשכילה עושה את זה... רק חסרי ההשכלה מתרבים ללא הכרה במציאות של החיים. צריך לדאוג שיהיה בדיוק מספיק לכולם, אבל לא יותר מדי. שפע מיותר זה לא דבר בריא. שכל חברה תלמד איך לספק את הצרכים שלה עצמה, ותלמד להילחם למנוע ניצול של המשאבים שלה ע"י כניסה של מדינות זרות. רק אז לא יסבלו מרעב. אי אפשר לתת לאחרים לפני שיש לך מספיק בשביל עצמך. אם רק כל חברה הייתה מבינה את העיקרון הזה ומתאחדת ליישם אותו כחוק ברזל במקום להיות שסועת מלחמות ויריבויות כמו ביבשת אפריקה, אז באמת היינו חיים באוטופיה. ואני מחפשת את הטעם של פעם בתות השדה, העגבניות והמלפפונים.
ובערך הבריאותי שלהם לעומת הייצור ההמוני חסר הטעם | 03.10.15
4.
אם כבר עוסקים בחומרי גלם מקומיים כדאי גם להתייחס למקום שבו כותבים
עץ הדקל בקיבוץ קטורה שהונבט מגלעין תמר שנמצא במצדה הוא דוגמה אחת. ובנוסף הצעת חוק: כל מי שמשרבב עוד פעם את עוגית המדלן של פרוסט לכתבה עיתונאית, חייב להביא פתק מהספרנית שהוא סיים לקרוא לפחות את חלקו הראשון של בעקבות הזמן האבוד.
נדב | 02.10.15
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת