לרוב זה מצויין אבל יש רעות חולות כמו הסחיטה הזאת

זה קרטל חצוף וכוחני.

לא "ילדי השמנת" אלא המקורבים לצלחת והוותקים המסואבים שיוצרים אבטלה סמויה. התיעלות רק בטיפול בשכבה הזו! וכמובן קיצוץ בשכר המנהלים הבכירים ייעל גם!

בעיקרון יש משהו מאוד מעורר אמפתיה בראיון המשותף הזה, אבל יש כמה סוגיות שעדיין מעוררות תהיה ואני לא מרגיש שניתנה עליהם הדעת יותר מידי: למה להתאחד ביחד? נניח שיש רציונל משותף (אינרס אחיד) - הראיון עצמו מציין שיש אווירה מאוד מפרגנת ומאוד לא תחרותית ביניהם, וזה טעם לפגם. ועוד דבר: מדברים שם על מה קרה לחברות מאז התאגדויות העובדים. בעולמי, התאגדויות הן אכן דבר מבורך ואני אפילו מסכים שעובדי חברות האשראי הן הרבה פחות "ילדי שמנת" מאחיהם ומאחיותיהם עובדי הבנקים. אבל... מישהו בדק מה קרה לעמלות או לריביות שנגבו מאז? לשעות הפתיחה (קבלת קהל) או מענה טלפוני (שירות לקוחות) מאז? כיוון שאתם הצפתם את הסוגיה ("מה קרה מאז"), אז בואו נבדוק באמת... ועוד משהו: פיטורים זה רע, אבל ישראכרט בכל זאת מצליחה לא רע - אפילו הכי טוב - עם מצבת עובדים פלוס-מינוס כמו מתחרותיה, שמחזיקות רק קרוב למחצית מנתח השוק שלה כל אחת. אם זזאת לא הוכחה ניצחת לגבי האפשרות להתייעל בענף (אפילו בתנאיו הלא תחרותיים כיום, כן?), אז מה כן? זה גם די מצחיק אותי, מזווית הלקוחות, שכא"ל עשויה לסיים את כל הסיפור הזה כשהיא החברה היחידה שלא תימכר ותיפרד מבעליה הבנקאיים, דיסקונט והבינלאומי. כא"ל? דווקא החברה הכי יקרה בשוק? הרי לא צריך להיות חכם גדול כדי להשוות את התעריפונים שלה (עמלות) או לפתוח את הדו"חות הכספיים שלה (ריביות) ולאמת את זה. אז היא תקבל הגנת ינוקא? היא? ואחרון אחרון חביב: שניים מנציגי העובדים אוחזים בתפקיד שלא נשמע לי מי יודע כמה פרו לקוח ויותר מתקשר לי עם האדנות שלא פעם מציגות חברות האשראי כלפי לקוחותיהם, אתם יודעים, אחרי שמקלפים את הקליפה השירותית. אולי זה רק אני, אבל אולי באמת הייתי רוצה לראות בתפקיד הזה מישהו מאוד ייצוגי אם הוא כבר מקבל בימה תקשורתית לשטוח את דמעותיו...