תאמינו או לא הייתי שם בשנת 1978 וראיתי את ג'ימס בונד מתאכסן באותו המלון איפה שאני הייתי (רוג'ר מור האגדי). הסצנה שלו טס ברחפן מעל המפלים, אחת מהגדולות של הסדרה.

פחות מדהים במציאות. אחלה תמונות.

שם למעלה, גבוה גבוה, נראה לי הבית המושלם. קרוב לשמש, קרוב לאלוהים, שקט ושלווה. לפעמים אני יוצא מהבית, הולך לקופת חולים, או למכולת, או סתם לקפה עם החברה. ואז אני צריך לרדת חצי יום מההר הזה, אבל מה אכפת לי , אני לא ממהר, כי אני סתלבטן. ואז, אחרי שאני מסיים את הסידורים שלי אני חוזר הביתה, שם למעלה על ההר. ואני מטפס, לאט, לאט, לפעמים אני ישן באמצע הדרך, כי אין ברירה. בשביל זה, בניתי בקתה כל כמה קילומטרים, בכל זאת.. ואז, אחרי כמה ימים, אני מגיע הביתה, שם למעלה, על ההר. ואז אני נכנס למטבח המהממם שלי, שם מים לקפה, מוזג, פותח המקרר להוציא חלב, ואופס.. שוב פעם שכחתי חלב.... כן , ככה זה , כשגרים בחור, על הר גבוה ביוון, או על הר מושלג בשוויץ, או באיזה חור נידח בהודו. רק אדיוט כמוני גר שם ממש.

ואז גמרתי כמובן.

תפסת אותי לגמרי עם תיאור הסיטואציה. ללא ספק כישרון כתיבה מיוחד, אתה מפוספס בטוקבקים חביבי..

ואת?

המדור מספק לי את מנת האושר השבועית שלי באינטרנט - בקביעות. במיוחד כשהרעיון המוביל מחובר למציאות חיינו המורכבת ועל כך אומר תודה!! הבוס שלי לא הניח יד על כתפי ולא לחש לי בקולו המסוקס שום דבר. לא מעניין אותו אם אני עייף או עצוב ואין לו חמוקיים מפוסלים (תודה לאל...) הוא פשוט הנהן ומלמל משהו לא ברור כשאמרתי לו שלא אגיע בחמישי בגלל שאני בחו"ל (בגלל שבשבוע קודם השקעתי ועבדתי עד 16:00) אני חושב שהוא אמר משהו על אישור של העלאת שכר צפויה בינואר מצד שני יכול להיות שזה היה יותר בכיוון של החלפה של מכונת הקפה במשרד. לא משנה, העיקר שיש לי שקט. הצעה לפעם הבאה: אסדות הקידוח המדהימות / מיוחדות / מטורפות בעולם. ועד הפעם הבאה, סי יו סאקרזזז. ש.

כל דקה פנויה (ולא פנויה) שיש לך. :-) היא מסוג הבחורות הרעות שרואים בסרטים- כמה רעה ככה יפה. ואני, חננה חסר חוט שדרה וגבר טיפוסי, נמס מנשים כאלה. ואפילו עוד לא התחלתי לדבר על ריח הבושם המתוק שנודף ממנה ומותיר שובל של לבבות שבורים. נו, שויין, אני הולך לפינה לשבת לבד בחושך...

תחשוב על בוס גבר שהיה "מעביר את ידו" על כתפה של עובדת, כשרק שניהם במשרד בערב...

בוהה בעיניים נוגות בתמונות המדהימות הניבטות מבין הפיקסלים המרצדים על המסך. כה שקוע בהן עד כי איני שם לב שנשארנו לבד במשרד. רק הבוסית ואני. הכמיהה להיות בכל אחד מהמקומות המצולמים באותו הרגע עירפלה את חושיי ולא איפשרה לי לראות שהבוסית נכנסה אל תוך חדרי ומתיישבת על השולחן מולי, לשמחתי ללא היכולת לראות את הצג (שאינו מוטה עבודה באותן שניות). "אתה בסדר? אתה נראה קצת עצוב" חצי אמרה חצי לחשה בקולה הסקסי. "כן, אני רק קצת עייף" עניתי תוך כדי יציאה מהאתר. "אני קשה, נכון? אני יודעת. ואני מאוד מנסה להשתפר בעניין. אני מצטערת אם לפעמים אני יורדת עלייך, זה לא מגיע לך. אני באמת מרוצה מעבודתך, פשוט אני לפעמים קצת לחוצה ואני מוציאה את זה עלייך בלי הצדקה. אז סליחה. אתה יודע שזה לא אישי, נכון?". הלסת שלי צנחה לרצפה. האם אני הוזה? האם אני חולם? האם היפיפיה המדהימה עם עיניה התכולות ושיניה המושלמות כרגע התנצלה בפניי? "זה בסדר", עניתי כלא מאמין, "כולנו בני אדם". באותן שניות השתקפה מולי אישה שבעיניי הייתה יפה יותר מכל נערת ג'יימס בונד. חמוקיים שלא ניתן להוריד את העיניים מהם, קימורים במינון ובמקומות הנכונים, שיער גולש ומבריק, עיניים שאפשר לטבוע בהן ושיניים של מיליון דולר. כאילו מיכאלאנג'לו בכבודו ובעצמו פיסל את יצירת האומנות הזו וליאונרדו דה-וינצ'י צבע אותה. בעודה יוצאת מהחדר היא העבירה ידה על כתפי. רטט עבר בגופי, צמרמורות בעמוד שדרתי. ותוהה אני- האם כל זה בגלל שעברה ליד חדרי וראתה אותי נוגה? כי אם כך הדבר- תודה לך כלכליסט, גם אם לא בכוונה עשית דבר גדול... מי יודע, אולי יום אחד, אמצא את עצמי באחת התמונות כאן, עם אישתי היפה ואהובת נפשי על כתף אחת והבוסית על הכתף השניה. וגם אם לא- מי אמר שאסור לחלום....

אתם ממשיכים להחרים את ישראל. למה לא מופיע הביקתה על החוף שבסרט שבו אורי זוהר מעשן חשיש?

הבזיליקה סיסטרן נקראת גם "הארמון השקוע". בביקורנו בטורקיה קנינו כרטיסים לגמרי במקרה ולא שיערנו מה מצפה לנו. מקום מדהים. תודה עבור התמונות, המשיכו כך.

אני מעלה את המחשבה הפילוסופית שבכל זאת היה כאן "פיספוס" מסוים בבחירת שם הנושא של הכתבה, אל מול התמונות. === בכתבת תמונות מסרט: אתרים מדהימים מסרטי ג'יימס בונד, צפוי היה שיופיע רצץ תמונות של המחשוף של נערות בונד לדורותיהן

ותודה לכלכליסט על סט התמונות הנהדר גם הפעם. שבת שלום