עדיף כבר להאמין לפיקטי. למגיב הראשון- אין דבר כזה צמיחה בלתי נפסקת. לא בטבע ולא בכלכלה. אם משהו צומח יותר מדי, תהיה בטוח שמערכות אחרות קורסות. למשל, כדור הארץ.

נניח שלאחיך יש עוגה שלמה, ולך יש רק פרוסה אחת קטנה. סביר להניח שאתה תקנא בו. אולי אפילו תנסה לגנוב ממנו פרוסה. אבל מה אם לאחיך יש אלף עוגות ולך מאה עוגות? עדיין יש ביניכם אי שיוויון עצום, אולם הוא לא כל כך חשוב משום שממילא אף אחד מכם לא מסוגל לאכול כל כך הרבה עוגה. המסקנה היא: במקום להילחם באי השיוויון, פשוט תאפו יותר עוגות. כאשר הכלכלה צומחת, כולם נהנים, גם העשירים וגם העניים. זה נכון כאשר הדמוגרפיה גדלה וגם כאשר היא דועכת, גם בנוכחות מיכון וגם בהיעדרו. הדרך לצמיחה אינה עוברת דרך הגדלת המיסוי, הקצבאות, הרגולציה וכדומה (כפי שפיקטי מציע) משום שהללו מדכאים את התמריץ ליזום, לעבוד ולחדש. הדרך לצמיחה עוברת דרך הפחתת מיסים, הפחתת רגולציה, קיצוץ בהוצאות הממשלה ומתן חירות כלכלית לאזרחים.