1. לא נעים לי לקלקל את החגיגה אבל הייתי בתערוכה, והיא מופע ראווה של דידקטיות מלאה בהתענגות עצמית. רמי הוא לא צלם מבוטל והיו לו רגעים, אבל כאן נחשפת הבעייה שלו באופן חסר הנחות. סך הכל מעבר לנגיעות אסטטיות הוא מאוד לא מקורי ועסוק בעיקר ביצירת אפקט של "תחכום" ו"פואטיקה". טילמנס ורבים אחרים עשו זאת אקסטטי יותר, מלא יותר ומרגש יותר וגם חכם יותר. בסופו של יום עבודותו של מימון היא הכלאה של גדולים ממנו אמנים כמו אורוזקו (התעסקות אין סופית בארכיאולוגיה ובאיסוף) , צלמי מגזינים וסטייל לייפ, פוסט-טילמנסים ואחרים. התערוכה הופכת להיות טקסט אקדמי יבש על "יופי מגזיני" מול קיטלוג ועוד קלישאות שונות ומשונות שלאחרונה גם באופן שונה מאוד אך משמים באותה מידה יעל ברגשטיין הציבה בגלריה עינגע. רות סדרי | 22.11.15 (ל"ת)
צלם בהיכל
1 תגובות לכתיבת תגובה