מנהלי הדור החדש, לא מונו בזכות כישורי הניהול המדהימים שלהם ו/או כושר מנהיגות וחזון יוצאי דופן. הם נבחרים להשיא ערך לבעלי המניות ולשם כך הם צריכים בעיקר להיות, ציניים, בעלי קשרים, הבנה פיננסית ולפעמים גם להבטיח הבטחות יש ולפעמים על גבול הפלילי כדי לקדם את מטרותיהם. בתמורה הם מקבלים שכר מנותק מהמציאות ותנאי פרישה מפליגים, המבטיחים את נאמנותם גם לאר שעברו או הועברו מתפקידם. מובן מאליו שלא כולם כאלו אך בחברות ציבוריות מספרם גדל משנה לשנה.

איך הגענו למצב הזה? חמדנות וכל הנגזרות מכך, כל זה בגלל עודף פיקוח,

הפדרל ריזרב ערך מחקר כזה לפני כעשור, ומצא שככל שהשכר עולה הביצועים נעשים גרועים יותר... רק חיזק אצלי את ההחלטה להמשיך לעבוד בנון-פרופיט.

הפוסל במומו פוסל

השכר הוא לא על ביצועים כמנהל אלא על ההטבות שנתן לחברה כרגולטור טרם נהיה מנהל בחברה