הכתבה לא נועדה לשמש מדריך לעורכי דין. הוצגו בה עיקרי פסק הדין. העליון אינו יכול להסיר את הדרישה מאחר שהיא קבועה במפורש בדין - חוק התובענות הייצוגיות, אך הוא יכול להתוות גישה מצמצת (במידה כזו או אחרת) בפרשנות הדין. לא יכול היה העליון לטעון את מה שאתה מציע - אין היגיון בדבר, והוא סותר את החוק. חוק התובענות הייצוגיות קובע תנאיי סף, ולא בכדי - כדי למנוע הגשה של תביעות סרק. הצעתך עומדת בסתירה לתכלית זו. שוב - לא יהיה שום הליך אם התובע המייצג (ליתר דיוק, מבקש האישור) לא יעבור את תנאיי הסף.

איך קובעים כי ארגון העובדים כשל בתפקידו? איך היה עליו לנהוג ואיך לא נהג כלומר עדיין על עורך הדין והתובעים להתמודד עם שני מכשולים גם מכשול ארגון העובדים שתחת להגן על העובדים גם משמש מגן למעסיק כבועה ששומרת עליו מפני תביעות וגם לאחר שעבר את המחסום לעמוד בכל הדרישות של תביעה ייצוגית. כלומר העליון לא הסיר את הגישה כמו שכתוב אלא להפך דווקא הכיר בהגנה ורק במקרים שההגנה הזאת לא עבדה באופן מובהק וכשלה או אז ניתן יהיה לפנות. יכול היה העליון לטעון כי בכל מקרה שיש תביעה ייצוגית מעצם היותה נכשל ארגון העובדים מלבצע את תפקידו ולהגן על זכויות העובדים. וכי לאחר הכרה בתביעה יוכל ארגון העובדים להגן על עצמו כי פעל כשורה. לא ברור גם למה לא לנסות להצליח בתביעה ואם בסוף ההליך התנאים שיושגו לעובדים, היה ושיפרו את התנאים או גילו חוסר חוקיות ביחסים אז הסעיפים המשופרים קובעים. כך נשמור גם על גישה לבתי המשפט והדין וגם לא נפגע בשום עובד, כלומר רק אופציה לשיפור המצב. ברור כי המטרה היא להגן על המעסיק שמפר הכי הרבה את זכויות העובדים והוא המדינה עצמה, שהיא גם המעסיק הגדול ביותר וגם המאורגן ביותר ולכן ברור שמעורבת פה פוליטיקה וחבל.