"ההיסטוריון יובל נוח הררי הגדיר את מרכזיות הנתונים בחיינו "דת של מידע", דת עם מצוות וחטאים, עם אמונות ועם מיסיונריות"- וזה אמור לשמש נימוק? כי הוא הגדיר משהו? השימוש בנתונים לא נעשה כיום מספיק ומרבית ההחלטות בחיינו מתקבלות "מהבטן". לא מדבר רק על מה נכון לאכול בארוחת הבוקר שלנו, אלא גם החלטות הרות גורל כמו החלטות כלכליות של שר האוצר, ההתנגדות למדיניות האקלים, והקונפליקט עם הפלשתינאים. הכל נעשה בנוסח "סופר טנקר"- נבדוק קצת בגוגל, נרגיש קצת בבטן, אולי נתעייץ עם מישהו מהצוות או מישהו בחליפה והופס...יש החלטה. צריך לרדוף אחרי נתונים, צריך להשתמש בנתונים, צריך ליישם את מה שהנתונים אומרים לנו. לא מדובר פה על משיחיות או על דת- מדובר פה על שימוש בתבונה במקום הצורך האנושי הפאתטי ליסוג כל הזמן לאותו טמטום של סיפורי דת וסיפורי סבתא שבגללו העולם הוא עולם פחות טוב.

שהם איך לא מקצועות נשיים, במקצועות גבריים כגון מתמטיקה פיזיקה והנדסה, יהיו גם טעויות אבל לצד טעויות נמצא גם הרבה יותר דיוק בגלל החשיבה המתמטית במקצועות האלה. מי שלא ניחן בביקורתיות ובחשיבה לוגית יגלה שאין ערך למחקריו.

האינפורמציה והמדידה היא חרב פיפיות