כנסיות , בתי מקדש , כמרים כוהנים , רבנים , נזירים אימאמים וכיו״ב בשם הקדושה שודדי עמיהם

החטיף שמיוצר על פס יצור כשר יקבל חותמת מידי נציג של הרבנות שיטוס לשם כל שבוע במחלקת עסקים וישן במלון יוקרה, השליח גם יקח דוגמיות הביתה לכל משפחתו המורחבת. את החטיף הזה תוכל לקנות ב-10 שקלים לאריזה עם כשרות רגילה או 13 שקלים לאותו הדבר בדיוק אבל עם שלל כשרויות מהודרות. לעומת זאת - את אותו החטיף, שמיוצר בפס יצור מקביל וללא הכשרים כנ"ל , יהיה גם אפשר גם ליבא, אבל הוא יסומן באותיות זרחניות וגדולות "לא כשר! תועבה! שיקסע!" וימכר ב-5 שקלים לאריזה. ככה לא יבואו שומרי הכשרות בפני מכשול, לא ישבר מטה לחמם של המשגיחים המצוינים ואילו הכופרים יוכלו להנות ממזון במחירים מוזלים.

אתם ממררים לנו ולכם את החיים. די מספיק עם השטויות-תנו לחיות כמו בני אדם שפויים

1. חטיף "After 8" הפופולרי מיוצר בשני ארצות: אנגליה וגרמניה. מבחוץ הם נראים אותו דבר, אלא שזה שיוצר באנגליה כשר וזה שמגרמניה לא (בגלל זה אי אפשר לקנות אותו בחו"ל, כי ישנם ארצות שמייבאות אותו משני המקורות) 2. המפעל באירלנד של היינז שמייצר שעועית לבנה, היה מייצר פחיות שימורים של שעועית לא כשרה. בשלב כלשהו, היה עוצר את כל פס הייצור, מכשיר את הכל ואז מייצר גרסה כשרה שלו ואורז אותו כמו הגרסה הלא כשרה. לאחר מכן ממשיך עם הייצור הלא כשר. אני מניח שישנם עוד דוגמאות שמוכיחות שחייבים את המסמכים המקוריים של הייצרנים כדי לדעת אם מוצר כשר או לא

אני מאמין לגויים יותר מאשר לאלו ה"דואגים" לכשרות.

כאשר נותן הכשרות מקבל שכר, המזון כשר. כאשר אין מי שמקבל שכר, המזון אינו כשר. לא חשוב שאותו מזון נוצר באותו מפעל, מאותם חומרים ובאותו הזמן. ההבדל היחידי הוא הכסף. מי שמאמין בכשרות - יבושם לו אך עליו לדעת שאין שום הבדל בין מזון כשר ללא כשר כאשר שניהם נוצרים באותו מקום, באותו זמן ומאותם חומרים. כל הכשרות היא פשוט עבודה בעיניים.

במימון ישיר של המדינה. מזל שרוב הכנסות המיסים מגיעה מהם. אני אוהב את הדת, שונא פשוט את הכיוון שהם לקחו אותה (ורק את הזרם הזה)